"שלושה שערים", מפת החיים הרוחניים של נשים
ספרה הידוע ביותר של שרה בת טובים הוא "שלושה שערים", מן הספרים החשובים ביותר בספרות התחינות.
זהו איננו אוסף מקרי של תפילות, אלא מבנה רוחני שלם.
השער הראשון מלווה את חיי היומיום והבית: הדלקת נרות, הפרשת חלה וטהרת המשפחה.
השער השני מחבר את האישה למחזור השנה היהודי, לשבתות ולמועדים.
השער השלישי עוסק בימים הנוראים, בתשובה, בדין ובכפרה.
באמצעות שלושת השערים מלמדת שרה בת טובים שהחיים עצמם הם מסע רוחני.
מן המטבח ועד יום הכיפורים, מן הפעולה הפשוטה ביותר ועד לרגעי השיא של השנה,
הכול יכול להפוך למפגש עם הקב"ה.
תחינת הנרות של ערב יום הכיפורים
אחת התחינות היפות והעמוקות ביותר המיוחסות לשרה בת טובים נאמרה בשעה שנשים הכינו את פתילות ונרות יום הכיפורים.
וכך היא פותחת: "ריבונו של עולם, אני מתחננת לפניך, האל הרחום, שתקבל את המצווה שאני מקיימת בהכנת הנרות…"
לכאורה מדובר בפעולה ביתית פשוטה, אך שרה בת טובים מעניקה לה משמעות חדשה.
הנר מסמל את נשמת האדם, את הזיכרון, את הקשר בין החיים למתים ואת התקווה לכפרה.
מעשה הידיים של האישה הופך למעשה של תפילה. החומר והרוח נפגשים, והבית עצמו נעשה מקום של קדושה.
מחברת, מחנכת ומנטורית רוחנית
שרה בת טובים אינה רק כמחברת תחינות, אלא גם כמחנכת וכמנטורית רוחנית.
בהקדמות לספריה היא מספרת על חייה, על טעויות שעשתה בצעירותה, על המשברים שעברה
ועל הדרך שבה ביקשה לשוב אל חיי אמונה.
באחד הקטעים האישיים ב״שלושה שערים״, שרה בת טובים אינה מסתירה את חולשותיה.
היא מספרת על נדודיה, מבקשת שייסוריה יהיו לה לכפרה, ונזכרת גם במה שהיא רואה כחטא מימי נעוריה: "אני לוקחת לעזרתי את האל החי, ברוך הוא, החי לעולם ועד, ומסדרת את התחינה החדשה והיפה הזאת ביידיש, באהבה גדולה, ביראה גדולה, ברעדה ובאימה, בלב נשבר, בבקשה גדולה ובתחנונים רבים.
ירחם עליי האל ועל כל ישראל, ושלא אצטרך עוד להיות נעה ונדה, בזכות אמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה. ושאמי האהובה לאה תתפלל גם היא בעדי אל האל ברוך הוא, ויהיו נדודיי לי לכפרה על עוונותיי.
ויסלח לי השם יתברך על שחטאתי בנעוריי ודיברתי בבית הכנסת בשעה שקראו בתורה הקדושה והאהובה".
זהו רגע נדיר ויפה שבו שרה מחברת בין הסיפור האישי שלה, אמה הפרטית לאה ואמות האומה.
היא אינה כותבת ממקום מרוחק של סמכות, אלא מכניסה אל התפילה את חייה שלה, את הטעות,
החרטה, הנדודים והתקווה לכפרה. דווקא מכאן נבנית סמכותה כמחנכת: לא מתוך הצגת עצמה כמושלמת,
אלא מתוך הניסיון שעברה ומתוך הרצון שנשים אחרות ילמדו ממנו.
במקום להציג את עצמה כדמות מושלמת, היא בוחרת להראות כיצד אדם יכול לצמוח מתוך כישלון.
בכך היא מקדימה רעיון שמוכר היטב גם כיום: מנהיגות אינה נבנית משלמות, אלא מן היכולת ללמוד,
להשתנות ולהוביל אחרים מתוך ניסיון החיים.
התחינות אינן רק תפילות. הן גם שיעורים לחיים.
הזאגערין, קול נשי בעזרת הנשים
יש הסבורים כי שרה בת טובים שימשה גם כזאגערין, אישה שהקריאה או תיווכה את התפילות לנשים בעזרת הנשים, בתקופה שבה רבות מהן לא ידעו לקרוא עברית. גם אם אין ודאות היסטורית שכך היה, כתביה מלמדים שנכתבו מתוך היכרות עמוקה עם צורכי הנשים ומתוך רצון להעניק להן שפה רוחנית נגישה ומשמעותית.
מורשת שנמשכת עד היום
השפעתה של שרה בת טובים לא הסתיימה בדורה.
ספריה הודפסו שוב ושוב, עברו בין אימהות לבנות, ולעיתים אף יוחסו לה תחינות שלא כתבה.
שמה עצמו נעשה סמל לאמינות, לחכמה ולמנהיגות רוחנית נשית.
גם היום, כאשר נשים וגברים מבקשים למצוא מילים למצבים שלא תמיד מקבלים ביטוי בסידור, כמו היריון, לידה, מחלה, אובדן, גיוס, חרדה, תקווה או הודיה, ממשיכות התחינות להזכיר שהתפילה יכולה לצמוח מתוך החיים עצמם.
כפי שכותב איתי קצב בסיום עבודתו: "החיים עצמם יכולים להפוך לתפילה."
זו אולי מורשתה הגדולה ביותר של שרה בת טובים.
באדיבות איתי קצב, מתוך הקורס "תפילת נשים – בית מדרש" באוניברסיטת
בר אילן, בהנחיית ד"ר עליזה לביא.
מראה מקום: בת טובים, תחינה שלושה שערים; ראו Chava Weissler, “‘For the Human Soul Is the Lamp of the Lord’: The Tkhine for ‘Laying Wicks’ by Sarah bas Tovim,” Polin: Studies in Polish Jewry 10 (1997), pp. 40–65.
תרגום לעברית מן היידיש.