יהודים חיו בגאורגיה במשך כ־2600 שנה, ככל הנראה מאז ימי גלות בבל.
לאורך הדורות התגבשו בה קהילות יהודיות עתיקות, בעלות מסורת עשירה, שפה, מטבח ומנהגים ייחודיים. רבים מיהודי גאורגיה התגוררו בערים כמו טביליסי, כותאיסי, צחינוואלי, גורי וקולאשי, שכונתה בפי רבים "ירושלים הקטנה". בעיירה זו, שבה נשמרה היהדות באדיקות רבה, צמח גם אחד מחשובי רבני יהדות גאורגיה, רבי מיכאל הקטן.
גאורגיה היא ארץ הררית, והמרחקים בין הערים והאזורים יצרו הבדלים של ממש במבטא, בעגה,
במטבח וגם במנהגים. כך גם המנהג שלפנינו, שנשמר בקהילות שונות, אך קיבל בכל מקום גוון מעט אחר.
מהו פאפא צאמיה
פאפא צאמיה הוא טקס נשי, חגיגי ומשמח, הנערך לכבוד הכלה לאחר טבילתה הראשונה במקווה,
לקראת נישואיה. משמעות השם היא, "אירוע שבו אוכלים פאפא", כאשר פאפא היא דייסה העשויה מאורז וקמח. כך נקרא המנהג בעיר גורי, אף שבמקומות אחרים, כמו קולאשי, לא השתמשו בשם זה,
משום שבאירוע עצמו נהגו להכין מאכלים אחרים.
זהו מרחב נשי מובהק. כל המשתתפות הן נשים, מלבד הנגנים שהיו מוזמנים לעיתים ללוות את השמחה. לאחר שהכלה יוצאת מן המקווה, נהוג לזרוק לרגליה תערובת של אורז וסוכר, האורז כסמל לפריון,
והסוכר כסמל לחיים מתוקים.
