שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

מרים הנביאה: מנהיגות של חיים

מאת: יפה בניה

חבלי לידה, חבלי מנהיגות

איש בעולם של דיכוי ושעבוד נשאב לתוך הייאוש. נשאב עד כדי כך, שהוא מפנים בבלי-דעת את דרכם
של מדכאיו ומבקש להפסיק את שרשרת החיים, גם אם עליו להתכחש לילד שנושאת אשתו ברחמה.
האיש הזה הוא לא רק אדם פרטי אלא מנהיג, ולכן כולם הולכים בעקבותיו.
הם לא מתקוממים ולא מנסים לשנות את רוע הגזירה שהוא, המנהיג, גזר על עצמו ועל עמו.

אבל ילדה אחת בת שש רואה את הנעשה ונזעקת. בתו. בכמה משפטים היא מצליחה לפקוח את עיניו ולראות את משמעות מעשיו. הוא מתעשת. החיים חוזרים להילחם כנגד המוות והייאוש.

כיון שגזר פרעה ואמר 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', אמר עמרם: ולריק ישראל שוכב את אשתו?
מיד הוא הוציא את אשתו יוכבד ופירש את עצמו ממנה, ועמד וגירש את אשתו כשהיא מעוברת שלושה חדשים. ועמדו כל ישראל וגירשו נשותיהם.

אמרה לו בתו: אבא, גזירתך קשה משל פרעה. פרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים
ועל הנקבות. פרעה הרשע ספק גזירתו קיימת, אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת.
עמד הוא והחזיר את אשתו. עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהן. (שמות רבה, פרשה א)

רגע העמידה מול האב הוא רגע מכונן בשביל מרים.
בעוד שעל פי פשט המקרא אנו מתוודעים אל מרים כמנהיגה כאשר היא מסכנת את עצמה
ומתייצבת מרחוק לראות מה ייעשה לאחיה בתיבה על היאור,
המדרש מקדים לכך את הרגע שבו היא עומדת מול אביה ומעיזה פנים נגדו ונגד אמה השותקת.
זהו הרגע בו מתחילה להתגבש דרך המנהיגות הייחודית לה, כאשר היא עדיין ילדה
(אף כי מן הסתם התבגרה מהר בתוקף הנסיבות) ובתוך ביתה פנימה.

"קשה גזירתך משל פרעה". הטון הרך והחומל – כך אני שומעת את מרים מדברת אל אביה –
אינו מרכך את המשמעות הקשה של המלים, המטלטלות את התודעה.
משפט אחד של מרים מעביר את עמרם אל הצד האחר של המתרס, הצד של התליין.
במבט ראשון, החיבור בין עמרם לפרעה הוא אבסורדי ומקומם. אבל ככל שאנו מעמיקים בפסוקים ובמדרשים המשלימים את הפערים שבהם, אנחנו מגלים קו עקבי החוצה ומבחין בין גברים לנשים,
עד שנוצרת חלוקה חדשה, מגדרית, המחליפה את גבולות החלוקה הלאומיים.
כך, בתו של פרעה מצטרפת למרים בחתירה כנגד צו אביה להמית את ילדי העברים, מָשה את התינוק
מן היאור ומעניקה לו חיים. היא "מיילדת" אותו בשנית ומסכימה להצעת מרים להביא לו מינקת מן העבריות.

קודם לכן, המיילדות העבריות לוקחות על עצמן את תפקיד שמירת החיים והמשכיותם,
תוך סיכון נפשן בהפרת ציוויו של פרעה: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א יח). וכך מספר המדרש:

המדרש הזה מעמיק ומרחיב את המוטיב של שמירת החיים כמוטיב מרכזי במנהיגותה של מרים,
שהיא מנהיגות של חיים. המגמה הזו נמשכת גם במדרש המזהה את המיילדות במצרים, מצילות הילדים בעורמה ותושייה, עם יוכבד ומרים: מה היו המיילדות? … רבי שמואל בר נחמן אמר: אישה ובתה, יוכבד ומרים, ולא היו למרים אלא חמש שנים, שאהרן גדול ממשה שלש שנים. … פועה, שהופיעה פנים כנגד פרעה וזקפה חוטמה בו. ואמרה לו: אוי לו לאותו האיש, כשיבוא האלוהים להיפרע ממנו! נתמלא עליה חימה להרגה.
שפרה, שהיתה משפרת על דברי בתה, ומפייסת עליה.
אמרה לו: על זה אתה משגיח? תינוקת היא ואינה יודעת כלום (שמות רבה, פרשה א).

הפירושים והמדרשים מדגישים כי פעולת המיילדות הייתה הרבה מעבר מהימנעות מהמתה.
בתוקף התנאים נעשו המיילדות למנהיגות חברתיות במלוא מובן המלה:

"ותחיין את הילדים" – וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעין שקיימו את הילדים?
למה הוצרך הכתוב לומר "ותחיין את הילדים"?

[אלא] יש קילוס בתוך קילוס: לא דיין שלא קיימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות.
יש מהם שהיו עניות, והולכות המיילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות ובאות ונותנות לעניות,
והן מחיות את בניהן. הוא שכתוב: 'ותחיין את הילדים' (שמות רבה א, טו).

העובדה שהנשים הן שנוקטות יוזמה והופכות למנהיגות בתקופת עבדות מצרים הודגשה שוב ושוב,
משחר ימי פרשנות המקרא ועד ימינו.
אני מבקשת להתעכב על היבט אחד בהקשר זה, ההיבט של מנהיגות נשים כמקור חיים, ומשמעותו לימינו. היבט זה מתקשר כאן לילודה והולדה – אשר מייצרות חלוקה חדשה, מגדרית, כזו החוצה את קווי ההפרדה הלאומיים. בהקשר זה מעניין לציין את המסורת שעל פיה המיילדות היו מצריות, פירוש המחזק את החלוקה המגדרית על חשבון ההבדלים הלאומיים. העובדה שההולדה הפכה להיות אסטרטגיה של מאבק והתנגדות בתנאי שיעבוד ערבלה את המחנות ויצרה קווי גבול אחרים: נשים משני הלאומים התאחדו למאבק השמירה על החיים מול פרעה, ובכך סימנו אפשרות אחרת, רדיקלית, של  סולידריות נשית פעילה ואמיצה,
סביב ערכי השמירה על החיים והסירוב לקחת חיים.

המדרש מרחיב את משמעות השמירה על החיים גם להיבטים חברתיים של רווחה:
הנשים לא רק מחיות את הילדים פיזית, הן גם דואגות לכך שאמותיהן – אף העניות שבהן – יוכלו להזין אותם. הן לוקחות ממי שיש לה ומחלקות למי שחסר לה, וכך, מונחות על ידי אתיקה של אכפתיות,
הן משפיעות על המבנה החברתי באופן שמאפשר לכל הבתים להיות מיטיבים ומזינים.

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

בארה של מרים

בסיפור המקראי ובמדרשים נקשרים המים לנשים בכלל ולמנהיגותה הייחודית של מרים בפרט:
מרים העומדת על שפת היאור, מסכנת את עצמה ובאומץ מתייצבת מרחוק "לדעה מה יעשה"
לאחיה בתיבה (שמות ב ד); מרים השרה את שירת הים עם בני ישראל לאחר קריעת ים סוף;
בארה של מרים, המלווה את בני ישראל במדבר ונותנת להם חיים.

שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם,
ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים, נסתלק הבאר, שנאמר: "ותמת שם מרים".

בבלי תענית ט, ע"א

עם מותה של מרים מסתלקת הבאר ואין מים לעדה. משבר מתחולל. העם חווה חרדת מוות ומשאלת מוות:

"וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ". (במדבר כ, א-ד)

המשבר מחריף כאשר משה בזעמו מכה בסלע במקום לדבר אליו.
המים, מקור חיים, נהפכים להיות מי מריבה. אבל אחרי מסע ארוך ותלאות נוספות משה אוסף את העם במקום הקרוי "בארה". האל נותן מים לעם והם שרים את שירת הבאר: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא, יז). אולי השירה היא סימן להתבגרות העם, שכן עתם שרים העם לבדם,
בלי מרים שכבר איננה, ובלא הובלתו של משה, שאיננו מוזכר. בשונה משירת הים, שירת התחלת המסע, שזיכרונה מהדהד מרחוק, שירת הבאר היא שירת המסע במדבר ואולי גם שירת ההתבגרות הלאומית הקשה והכואבת. המעבר מ"בארה של מרים" המשקה את ישראל לשירת הבאר של העם מסמן את הכוחות שמוצא העם בתוכו, אחרי תקופה ארוכה שבה רווה, פיזית רגשית ורוחנית, מבארה של מרים.
למעשה, מרים החלה להקנות לעם את היכולת "לשיר את עצמו" כבר בשירת הים,
כאשר היא מבקשת מהעם לשיר ("ותען להן מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים"; שמות טו כא) ומצרפת לכך את היציאה בתופים ובמחולות, המוסיפים למלים ממד גופני-חווייתי, ממד מקרב ומעצים.
עתה נשלם המהלך. מרים איננה, אבל הבאר הנסית, שנדדה בזכותה עם בני ישראל ממקום למקום,
הפכה למקור פנימי של חיים ושל כוח.

מנהיגותה של מרים היא מנהיגות מעצימה, קרובה, לא מרוחקת; כזו שיש בה שיתוף מתחילת הדרך.
מרים זוכרת היטב את עמידתה לבדה מול אביה ומול דור האמהות האילמות. כבר אז למדה משהו על בדידותו של המנהיג ועל האפשרות למנהיגות אחרת, פחות מבודדת.

לא מקרה הוא שמרים שומרת על המשפחה ועל אחיה משה; ולא במקרה היא מזוהה כפועה,
אחת המיילדות. מרים היא מנהיגה-מיילדת. כשם שתפקיד המיילדת אינו ליצור את הוולד אלא ליילד אותו,
לדאוג לכל ההכנות והפעולות כדי שייוולד כראוי, כך דרכה של מרים בהנהגה.
היא מכשירה את המונהגים להנהגה-עצמית, בכוחותיהם שלהם.

מודל של מנהיגות התייחסותית

בדרכה הייחודית מגלמת מרים מודל של מנהיגות התייחסותית (relational leadership),
מנהיגות אשר מציבה במרכז יחסי אמון, דאגה ואכפתיות בין המנהיגה למונהגים.
מרים מביאה אל זירת המנהיגות הציבורית את הערכים שהנחו אותה מילדות,
כאשר שמרה על אחיה והוציאה אותו מכלל סכנה וכאשר שמרה על שלמות משפחתה.
במעבר מן הפרטי-הביתי אל הציבורי היא לא משאירה מאחור את ערכי הדאגה והאכפתיות.
היא רואה בהם ערכים מנחים גם בזירה הציבורית, מול העם.

כמובן שבהקשר המקראי מנהיגותה של מרים נתפסת ומתוארת לרוב כשולית בהשוואה לאחיה אהרן ומשה. כאישה בעולם פטריארכלי, אין בידה הכוח לעבור מן השוליים אל המרכז ולהפוך
את דרכה המנהיגותית לדומיננטית. יחד עם זאת, היא מתווה דרך ומסמנת אפשרות אחרת למנהיגות מרפאת, כזו הנשענת על אתיקה של אכפתיות, על קירבה ושיתוף.

היכולת להנהיג מבלי לוותר על המאפיינים ה"נשיים" מצד אחד ומבלי להיכנע לנורמות פטריארכליות מצד שני, היא עדיין אתגר גדול, גם בימינו. מפת המנהיגות העולמית בדורנו מצביעה על דיכוטומיה חדה: מצד אחד, מנהיגים היפר-גבריים, ריכוזיים ואוטוריטאריים,
ששפתם היא שפת הכוח לבדו והם נבנים מהאדרה-עצמית ולעתים קרובות גם מיצירה מכוונת של הפרדה ועוינות בין קבוצות שונות. לעומתם מכהנות נשים מנהיגות שאינן תופסות עצמן כמרכז, והכוח שבידן מונחה על ידי ערכים של דאגה ואכפתיות.
מנהיגות אלו מביאות אל המרחב הציבורי הפוליטי ערכים שעדיין נוטים להיות מודרים במרחבים פרטיים, וכך מטשטשות את ההפרדה המושרשת בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי.
המנהיגות האלה מוכיחות שהמודל ההתייחסותי הוא מודל שעובד בכל הפרמטרים.
גם פרמטרים של שייכות ואמון וגם פרמטרים של תועלת וצמיחה.

באדיבות יפה בניה, מרצה בקריה האקדמית אונו בחוג למדעי היהדות, עמיתת מחקר במכון שלום הרטמן ועמיתה בבית יוצר ישראלי של תנועת פנימה. מייסדת בית מדרש ערבות – נשים מחברות מסורת ופמיניזם. חוקרת נשים ביהדות הספרדית המזרחית.

מרים הילדה העיזה לעמוד מול אביה, המנהיג, ולומר לו 'גזירתך קשה משל פרעה'. האם חוויתן פעם רגע שבו הייתן צריכות להשמיע קול מול סמכות כדי להגן על משהו שאתן מאמינות בו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.