שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

אמירת קדיש על ידי נשים

מאת: ד"ר יואל רפל

מבוסס על הרצאתו של ד"ר יואל רפל לזכרה של חברתנו חוקרת הקבלה ד"ר שלי גולדברג ז"ל

קול של זיכרון, מסורת והמשכיות

קדיש היא מן התפילות המוכרות והמרגשות במסורת היהודית. המילה "קדיש" בארמית פירושה קדוש.
למרות הזיקה שלה לעולם האבל, הקדיש איננו תפילה על המת.
זוהי תפילה של שבח לאל ושל קידוש שמו ברבים.
דווקא בשעת אובדן, כאשר אדם עומד מול המוות, הוא אומר:
"יתגדל ויתקדש שמיה רבה".
הרב יוסף דב סולובייצ'יק תיאר את אמירת הקדיש כהכרזה עמוקה של האדם מול המוות.
כאשר האבל אומר את מילות הקדיש, הוא מסרב להיכנע לייאוש וממשיך את דרכם של הדורות שקדמו לו.
גם כאשר העולם נראה חסר משמעות, האדם ממשיך להכריז על קדושת החיים ועל התקווה.
כוחו של הקדיש מצוי גם בממד הציבורי שלו. האבל קורא לקהילה לקדש את השם, והציבור עונה אחריו:
"יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיא".
לכן ראו חכמים באמירת הקדיש מעשה של קידוש השם בציבור. במצווה זו נשים מחויבות לא פחות מגברים.

מקור המנהג

אחת האגדות המוכרות על כוחו של הקדיש מופיעה במדרש על רבי עקיבא.
לפי הסיפור, פגש רבי עקיבא נשמה מיוסרת שלא מצאה מנוחה לאחר מותה.
נאמר לו כי כאשר בנו של אותו אדם יעמוד בקהל ויאמר דברי קדושה ויענו אחריו "אמן",
תזכה נשמת אביו למנוחה.

רבי עקיבא חיפש את הבן, לימד אותו תורה, וכאשר אמר בקהל "ברכו את ה' המבורך"
וענה הציבור אחריו – נגאלה נשמת אביו מייסוריה.

מן הסיפור הזה התפתח המנהג שילדים אומרים קדיש לעילוי נשמת הוריהם.
במשך הדורות התקבע המנהג בעיקר אצל בנים, אך כבר פרשנים מוקדמים ציינו
כי גם בת יכולה להביא נחת רוח לנשמת הוריה כאשר היא מקדשת שם שמים ברבים.

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

המחלוקת ההלכתית

הדיון בשאלה האם נשים יכולות לומר קדיש נמשך כבר מאות שנים.
ניתן לחלק את הפוסקים לשלוש קבוצות מרכזיות:

האוסרים: רבנים שסברו שאין לשנות מן המנהג המסורתי שבו קדיש נאמר על ידי בנים בלבד.

המקילים: פוסקים שהתירו לבת לומר קדיש בתנאים מסוימים, למשל כאשר אין בן שיאמר קדיש,
או כאשר הדבר נעשה במסגרת מצומצמת של מניין בבית המשפחה.

המתירים: רבנים שסברו שאין מניעה עקרונית שאישה תאמר קדיש, משום שעיקר הקדיש
הוא קידוש שמו של הקב"ה בציבור.

בקבוצת הפוסקים המתירים נמצאו גם עדויות היסטוריות לכך שבנות אמרו קדיש בקהילות שונות,
במיוחד כאשר לא היו בנים במשפחה.

נשים אומרות קדיש

בעשורים האחרונים הולך ומתרחב המנהג שנשים אומרות קדיש במניין לאחר פטירת הוריהן. בקהילות רבות בארץ ובעולם הפך הדבר לחלק מן המציאות הקהילתית.
עבור נשים רבות זהו רגע עמוק של זיכרון, שייכות והמשכיות.

הנושא קיבל ביטוי ציבורי בישראל כאשר הרבנית רחלי פרנקל, אמו של נפתלי פרנקל שנרצח
בשנת 2014, אמרה קדיש בלוויית בנה. כאשת הלכה וכאם, היא נתנה פומביות למעשה
שנגע בלב רבים. קול הקדיש שלה, שנאמר מתוך כאב גדול אך גם מתוך אמונה עמוקה,
הפך לסמל של עמידה רוחנית ושל השתייכות למסורת גם ברגעי השבר הגדולים ביותר.

תקווה שריג: ילדה שאמרה קדיש בירושלים

תקווה שריג נולדה בירושלים בי"ח באדר תרע"ה, 14 במרץ 1915, בת יחידה למחנך ולסופר
הרב ד"ר יוסף זליגר ולאה לבית רוזנקרנץ. היא גדלה בבית דתי בירושלים,
בשכונת כרם שמחוץ לחומות העיר העתיקה.

בשנות מלחמת העולם הראשונה נסגר בית הספר שבו לימד אביה, והמשפחה עברה ליפו,
שם הקים ד"ר זליגר את בית הספר העברי "תחכמוני". לאחר המלחמה חזרה המשפחה לירושלים.

בשנת 1919, כאשר הייתה תקוה בת ארבע בלבד, נפטר אביה ממחלה.
לפי צוואתו, הייתה זו דווקא בתו הקטנה שאמרה עליו קדיש בבית הכנסת.
המעשה, שהיה יוצא דופן באותם ימים, משקף מציאות שבה גם בתוך העולם המסורתי נמצאו קולות שראו מקום לבת לקחת חלק בטקס הזיכרון היהודי.

זלדה: קדיש של בת יחידה

המשוררת זלדה שניאורסון־מישקובסקי נולדה בעיר יקטרינוסלב שבאימפריה הרוסית.
היא באה ממשפחה רבנית מפוארת: אימה רחל הייתה בתו של הרב דוד צבי חן
מחשובי רבני חב"ד, ואביה רבי שלום שלמה שניאורסון היה רב ידוע מצ'רניגוב,
מצאצאי האדמו"ר השלישי של חב"ד, ה"צמח צדק".

אביה וסבה נפטרו כאשר הייתה צעירה, ודמויותיהם השפיעו עמוקות על נפשה ועל עולמה הרוחני.

זלדה הייתה בת יחידה. לכן, כאשר נפטר אביה, נהגה להגיע מדי בוקר במשך שנת האבל
לבית הכנסת שאפשר זאת ולומר קדיש לעילוי נשמתו.
עבור זלדה, הקדיש לא היה רק מנהג אלא ביטוי אישי של זיכרון, אהבה והמשכיות.
מעשה זה, שהיה חריג למדי באותם ימים, משקף את הדרך שבה נשים מצאו בתוך המסורת מקום להביע את קולן ואת אבלן.

גם בר דויטש, סטודנטית בקורס תפילת נשים בהנחיית ד"ר עליזה לביא, הביאה לידיעתנו סיפור מעניין: אמה של הנרייטה סולד נפטרה, וכאשר הוצע לה שמישהו אחר יאמר קדיש במקומה, היא כתבה:

“יודעת אני היטב וזוכרת מה הם המנהגים היהודיים… אולם הריני מאמינה כי חיסולו של דור נשים זה בקדיש הנאמר על ידי זר יפגע בקדושת המושג קדיש… לפי הרגשתי, יש משמעות לקדיש רק אם יש קשר פנימי בין הנפטר לבין זה האומר קדיש… אין בדעתי לקבל את הצעתך… קדיש זה שלי יהיה בבחינת הד הקול של אמי.”
(שפירא, מיכל, “הנרייטה סאלד והקדיש: עיון מגדרי”, מסכת ב, תשס"ג, עמ' 133–145)

בדבריה מבקשת סאלד להדגיש כי הקדיש אינו רק חובה דתית או פעולה טקסית, אלא ביטוי של קשר חי בין אדם למתיו. בכך היא פותחת פתח להבנה חדשה של הקדיש לא רק כמעשה ציבורי, אלא גם כחוויה אישית עמוקה.

עם זאת, במסורת היהודית יש גם דרכים רבות לעילוי נשמת הנפטר.
מעשי חסד, צדקה, לימוד תורה וקידוש שם שמים בחיי היום יום נחשבים אף הם לזכות גדולה לנשמה. יש אף הסבורים כי מעשים אלו אינם פחותים בחשיבותם מאמירת הקדיש עצמה.

מאחורי הדיון ההלכתי עומדים בני אדם, משפחות וזיכרונות.
עבור נשים רבות אמירת הקדיש הפכה למרחב שבו האבל הפרטי פוגש את הקהילה ואת המסורת.

באדיבות ד"ר יואל רפל, היסטוריון של עם ישראל וארץ ישראל, סופר, עורך ועיתונאי ישראלי. מנהל ארכיון אלי ויזל שבאוניברסיטת בוסטון.

לזכר מי הייתן רוצות להדליק נר או לומר מילה טובה היום?

תגובה אחת

  1. תודה רבה לחיזוק ועידוד של מנהג שהוא כלכך אישי.
    מתחברת לכל הנשים המנהיגות מורות הדרך. ובמיוחד לאחותי מורתי הגדולה הנרייטה סאלד.
    בעז"ה ובלי נדר אתפלל לעילוי נשמת אבי מורי בחנוכה הקרוב. יום השנה ללכתו מאיתנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.