הברכה והפרידה מחג הפסח
בילדותי, במוצאי פסח, הייתה סבתי חנה משיח חוזרת מבית הכנסת בשכונת הבוכרים, ענפים ירוקים בידה. היא הייתה עומדת בפתח הבית ומברכת כל אחד ואחת בקולה הטוב והמאיר:
קיץ טוב.
זו לא הייתה רק ברכה לעונה חדשה. היה בה משהו רחב ועמוק יותר, אישי מאוד.
היא פנתה לכל ילד ולכל מבוגר, ברכה כל אחד בשמו.
גם בשנים שבהן הזדקנה, ולא התאפשר לה לפגוש את כולם בצאת החג,
היא הקפידה לברך בטלפון כל אחד ואחת מבני המשפחה הגדולה בברכת קיץ טוב.
אל הזיכרון האישי שלי הצטרפה גם עדות משפחתית מרגשת:
בן דודי, יעקב שהרבני, כתב לי: "הענפים הירוקים היו מעץ התפוז שהיה בחצר של סבתא.
הריח היה מהריח האביבי של פריחת התפוז. הברכות היו לשנה טובה, לבלוב וצמיחה. בנוגע למקור הענפים, זה ידע אישי. עזרתי לה לקטוף את הענפים."
