"וְתֵן לִי מַה שֶּׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ…"

מושג השראה

זמן ומקום

תוכן התפילה

ותן לי את מה שאינני יודעת לבקש

פריט יודאיקה נדיר
באדיבות משפחת גרוס

אוסף יודאיקה

"וְתֵן לִי מַה שֶּׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ…"

תפילת נשים אנוסות | פורטוגל, המאה ה־16
מושג השראה: מציאה

לאחר תקופה של שגשוג רוחני ותרבותי ביהדות ספרד, ירד החושך.
הצו המלכותי של פרננדו ואיזבלה (1492) אסר על שמירת הדת היהודית, והוביל לגירוש, רדיפות וגזרות קשות.
רבים מהיהודים נמלטו מספרד, ואלפים חיפשו מקלט בפורטוגל. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1496, המלך מנואל הראשון כפה על יהודי פורטוגל הותיקים והפליטים כאחד, להתנצר. היה זה ניצור בכפייה, מלוּוה בהטעיה ובהונאה.

היהודים נאלצו לחיות בזהות כפולה: נוצרים כלפי חוץ, יהודים בסתר.
האינקוויזיציה, המוסד החקירתי של הכנסייה הקתולית, פעלה ביד קשה, הטילה פחד מתמיד, ורדפה באכזריות אחר כל ביטוי של שמירת יהדות. בקהילות האנוסים בלט מעמד הנשים. נסיבות החיים בחצי האי האיברי של שלהי המאה ה-15 וה-16 דחקו את קיום המצוות מהמרחב הציבורי-קהילתי אל מסתרי הבית. הנשים היו שומרות הגחלת היהודית ומילאו תפקיד ייחודי בהעברת המסורת לדורות הבאים. בין קירות סגורים, הן הדליקו נרות מאחורי תריסים מוגפים, לחשו תפילות, שמרו מנהגים ומסורות והעבירו זיכרונות מאם לבת.
עם השנים, הידע הלך ופחת אך ההקפדה על מנהגים נשמרה.


עדויות שנאספו בתחילת המאה ה־20 על ידי שמואל שוורץ, מהנדס יהודי מפולין שפעל בפורטוגל, חשפו קבוצות של צאצאי אנוסים, שנשאו בליבם שברי מנהגים ותפילות מבלי לדעת את מקורם, אך מתוך תחושת שייכות פנימית ועמוקה. הקלף מהדהד קול דק אך עוצמתי של תפילה נשית חבויה: "וְתֵן לִי מַה שֶּׁאֵינִּי יוֹדַעַת לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ…" תפילה של אמון בכך שיש מי שמקשיב גם כשאין מילים.

על התמונה:

שלט זיכרון ליהודים

על קיר אבן בעיירה רִיבָּדָבִיָה שבספרד, הוצב בשנת 2009 שלט זיכרון קטן לקהילה היהודית שנכחדה: "נידונו על אמונתם."
הוא הוצב לראשונה מאות שנים לאחר גירוש ספרד. מאוחר מדי עבור אלו שאיבדו הכול, אך לא מאוחר מכדי לזכור. הקהילה היהודית של רִיבָּדָבִיָה, כמו רבות אחרות, נכחדה. רבים היגרו, אחרים אולצו להמיר את דתם. דורות של יהודים אנוסים חיו בפחד, בזהות חצויה, בשתיקה גמורה
ורק בשנת 2009 העז מישהו להציב את המילים נידונו על אמונתם על הקיר

השלט הזה איננו רק ציון מקום, הוא עדות לסיפור קורות העם היהודי. תזכורת לכך שגם אם פרקים שלמים נמחקו מהספרים, הם נחרתו בזיכרון, והמשיכו להתקיים בתפילה. 

ובתוך הסיפור הזה, ניצב בית הספר הנשי־יהודי של נשות האנוסים. נשים שנשאו לבדן את הזיכרון, ושמרו על הגחלת בסתר.
הן שהדליקו נרות מאחורי תריסים מוגפים, שטאטאו את הבית בערב שבת, שלבשו לבן בשבת כמעשה זיכרון חבוי. הן שהתפללו בלחש, שיננו פסוקים מקוטעים, והאמינו בלב שלם גם כשהכול סביבן הורה אחרת. הסיפור שלהן אמנם לא נכתב, אך נמסר. והוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו.

איפה זה פוגש אותך?

תפילה זו אינה דורשת ידע מוקדם או היכרות מעמיקה, אלא נוכחות.
היא נוגעת בזמנים שבהם אין מילים, אך יש רגש עמוק וגעגוע שאין לו שם.
הנשים האנוסות מלמדות אותנו שגם במצבים של אי ידיעה ובתקופות שבהן נעלמות המילים מישהו עדיין מאזין.
שומע את מה שהלב לא מצליח לומר, מבין גם את השתיקה ומקבל גם את מה שלא העזנו לבקש.

הזמנה להתבוננות:
נסי/ה לחשוב, מה בתוכך לא נאמר בקול אך בכל זאת נוכח?
האם יש בך תפילה שאין לה מילים, אבל יש לה לב?
מהו החסד שאת/ה מייחלת לו, גם בלי לבקש אותו?

השראה לשימוש בקלף:

הכוח של קלפי תפילת נשים בהתמודדות עם זהות, שייכות וחיפוש משמעות

תהליך אישי
הקלף מזמין עיסוק בזהות שאינה תמיד גלויה או מודעת: זהות יהודית, נשית, חבויה.
שאלה לעבודה אישית: איזה חלק בזהות שלי אני חושש/ת לבקש עבורו מקום?
שאלה נוספת: מתי היססתי ומימי לא ביקשתי שת/יראה אותי, אולי אפילו חששתי מעצמי?

מעגל שיח
קלף עדין זה מזמין אותנו להתבונן בתפילות שלא נאמרות ונמצאות בקרבנו.
הצעה למעגל: כל משתתפת/ף מוזמנים לשתף "תפילה שאין לה עדיין מילים".
אפשרות נוספת: להיעזר בחפץ שמייצג חסר או כמיהה, או לכתוב משפט שמתחיל ב "וְתֵן לִי…"

עבודה טיפולית רגשית
לדבר על רגעים שבהם אין לנו מילים, כיוון או תשובה אך יש לב פתוח ורצון לקבל מהעולם מה שאיני יודע/ת לבקש.
מתי לאחרונה הרגשתי שאני לא יודע/ת מה לבקש ובכל זאת ביקשתי או כמהתי לדבר?
תרגיל: כתבי מכתב לבורא/ליקום/לעצמך, ובו אפשרי לבקש בקשה כללית גם בלי לדעת בדיוק למה את/ה מכוונ/ת.
 

 העמקה
עוד על עולמן המורכב של נשות האנוסים ועל הדרך בה שמרו על יהדותן דרך תפילות חשאיות, קודים נסתרים ומסורת נשית עיקשת  ניתן למצוא בספרים תפילת נשים, מנהג נשים, ובספר עכשיו תורך על דונה גרציה האנוסה שכונתה "מלכת היהודים".

"לַמְּדֵנִי, אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵּל…
לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הֶרְגֵּל."

לאה גולדברג

בין מילים לתחושת הלב

"בסוף כל לילה החושך נעלם. והלוואי וכולם יזכו לראות את האור."

לירי אלבג, תצפיתנית מחטיבת גבעתי שנחטפה ונכלאה 477 ימים בשבי חמאס,
שהפכה לסמל של חוסן ואמונה, סיפרה שהמשפט הזה ליווה אותה בימיה בשבי .

תלחצו עלי

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.