"תָּמִיד טוֹב יוֹתֵר. לְעוֹלָם לֹא גָּרוּעַ יוֹתֵר."

מושג השראה

זמן ומקום

תוכן התפילה

תמיד טוב יותר לעולם לא גרוע יותר

פריט יודאיקה נדיר
באדיבות משפחת גרוס

אוסף יודאיקה

"תָּמִיד טוֹב יוֹתֵר. לְעוֹלָם לֹא גָּרוּעַ יוֹתֵר."

 ברכת מזון בלדינו
מושג השראה: התעלות

ברכה קצרה ועמוקה זו, נמסרה מפיה של ברטה אגואדו, ילידת איזמיר שבתורכיה (1927), והיא חלק מנוסח ברכת המזון בלדינו כפי שנאמר בפי נשים יהודיות ממוצא ספרדי.
השפה לדינו שנקראת גם "ספרדית יהודית", שימשה מאות שנים את צאצאי מגורשי ספרד שהתיישבו באגן הים התיכון: טורקיה, יוון, בולגריה, בוסניה, לוב, ואף צפון אפריקה. היא שילבה עברית, ספרדית וביטויים מקומיים, ונשאה עמה לא רק מילים, אלא עולם.

בתוך העולם הזה, נשים יצרו תרבות של תפילה ותקווה: תפילות אישיות, עממיות ומחוברות לחיים. התפילות, נאמרו סביב שולחן, ליד העריסה, במסחר, בדרכים ובקברי צדיקים.
התפילה שבקלף נושאת עמה מסר חזק בפשטותו:
להאמין בטוב. לא כמשאלת לב, אלא כהכרעה יומיומית.
תמיד טוב יותר. לעולם לא גרוע יותר. זו אינה רק אמרה מעודדת, אלא מפתח לתודעה שפונה אל העתיד בעיניים פקוחות, ומסרבת לתת לפחד להכתיב את המציאות.

המילים הללו נטועות עמוק במסורת האמונה של נשים מעדות המזרח, היודעות לשלב בין פרקטיקה לבין רוח, בין שבר לתקווה. הן לא נזקקות ללשון גבוהה, הן מדברות בלשון הלב.

איפה זה פוגש אותי?

קלף זה מזמין אותך להקשיב להדהוד המילים, ולזכור שגם בימים של קושי, תקווה היא לא מותרה. היא דרך חיים. הנשים דוברות הלדינו מלמדות אותנו שבין המילים הפשוטות, שוכנת תחושת הלב. שברכה יכולה להיות גם נחמה, שתפילה אינה רק בקשה, אלא היזכרות בכוח הפנימי. והלב, כשהוא מדבר, הוא מדייק. "תמיד טוב יותר" איננה רק תקווה לעתיד, אלא בחירה בהווה, לראות את מה שיש, ולהאמין שלא נאבד מהאור.

על התמונה:

פריט יודאיקה: אישה יהודייה, אלג'יריה 1835  

התמונה נוצרה ככל הנראה על ידי אמן מערבי במסגרת מסעות תיעוד באימפריה העות'מאנית ובצפון אפריקה. היא מציגה אישה יהודייה מאלג'יריה במחצית הראשונה של המאה ה-19.
לבושה המסורתי המפואר בשכבות בד, רקמות, תכשיטים וכיסוי ראש מעיד לא רק על מעמדה החברתי, אלא גם על הקהילה היהודית העשירה בתרבותה ובזהותה.

הקהילות היהודיות בצפון אפריקה: באלג'יר, בתוניס, בפס ובמרקש, מתקיימות ברצף היסטורי מאז העת העתיקה, והיו מהוותיקות והעמוקות בעולם היהודי. לאורך הדורות הן פיתחו מסורות ייחודיות, תפילות בלשון ערבית-יהודית, שירה עממית, ומנהגים כמו הדלקת נרות, הילולות, ותפילות בקברי צדיקים שעברו מדור לדור.

בתחילת המאה ה-19, וביתר שאת לאחר כיבוש אלג'יר בידי צרפת ב-1830, החלה השפעה תרבותית-אירופאית שהביאה עמה הן תיעוד ויזואלי מערבי (כמו הדימוי שלפנינו), והן השפעה על אורחות החיים, החינוך והלבוש. תיעוד זה, שזכה לכינוי "אוריינטליסטי", ביקש להציג את "המזרח האקזוטי" מבעד לעיניים אירופאיות. אמנם מנקודת המבט שלנו, הוא שומר זיכרון חזותי של לבוש יהודי מסורתי, ובעיקר של נוכחות נשית שנמחקה לעיתים מההיסטוריה הכתובה.

הדיוקן מזמין להכיר נשים יהודיות בקהילות המגרב: נשים שהובילו טקסים משפחתיים, נהלו רשתות כלכליות תוך קהילתיות והיו נושאות מסורת ותפילה, גם אם שמותיהן לא תועדו.  

השראה לשימוש בקלף:

הכוח של קלפי תפילת נשים בהתמודדות עם זהות, שייכות וחיפוש משמעות

תהליך אישי

תרגיל בוקר/ערב: החזק/י את הקלף ביד, קרא/י את הברכה בקול. שאל/י את עצמך: מהו “הטוב הקטן” שמתקיים היום?
כתב/י מילה אחת שעונה על כך.
מדבקת תקווה: צלם/י או כתב/י את המשפט, והניחי במקום גלוי (במראה, במקרר, במדף התבלינים). בכל פעם שתראי/ה אותו – תני/ן לו להיות עוגן.
נשימות: השתמשו בקלף כעוגן לתרגול נשימה מודעת: שאיפה – “תמיד טוב יותר”, נשיפה – “לעולם לא גרוע יותר”.

מעגל שיח

הצעה למעגל: מהי "הברכה הקטנה" המלווה אתכם בימים אלה?
הצעה נוספת: חפשו חפץ קטן בתיק האישי, המסמל עבורך חיזוק או תקווה שקטה והניחו אותו במרכז המעגל. כל אחד בוחר חפץ שלא שלו ומסביר את הוא מחזק או מעורר תקווה.
הצעה לתרגיל כתיבה ושיתוף: קריאה משותפת של הקלף בקול, והזמנה לכתוב שורת תקווה אישית בהשראתו.

 עבודה טיפולית רגשית

קלף עוגן לעבודה עם חוסר תקווה/ייאוש: אפשר לשלוף את הקלף במצבים בהם עולה חוויה של קושי מתמשך או חוסר אור.
הוא אינו מבטל את הכאב, אלא פותח סדק דרכו אפשר להכניס נשימה.

עבודה עם קונפליקט פנימי: אפשר להניח את הקלף מול דילמה.
מה הנקודות שגורמות לך עוד להאמין שיהיה טוב יותר?
מהי "הברכה" שבלב הפצע?

שימוש עם מתמודדות מאובדן או פרידה:
כתיבה של מכתבים לעתיד כשהתקווה היא זו שמובילה את השורה האחרונה.
אפשר להשתמש גם בקלף כתזכורת ויזואלית בקופסת זיכרון/השלמה.

 

להעמקה:
בספר
תפילת נשים ניתן למצוא עוד תפילות בלדינו, יידיש וערבית יהודית – עדויות לחיים יהודיים נשיים מלאי רוח, אמונה ושפה.

 

"צלצלו בפעמונים שעדיין מצלצלים

שכחו את המנחה המושלמת

יש סדק בכל דבר –

כך נכנס האור "

לאונרד כהן.

בין מילים לתחושת הלב

איריס חיים, אם שכולה ואשת רוח, שבנה יותם ז״ל נהרג בטעות אנוש מאש כוחותינו במהלך שירותו משתפת:

"הבן שלי נהרג בידי כוחות צה"ל, נכון. אבל הוא נהרג כגיבור במהלך מלחמה. אני לא מתעלמת מהדרך. יש לי ברירה ובחירה חופשית, איך לנהל את התודעה שלי. אני מעדיפה בהרבה את תודעת הגיבור. היא מחזקת אותי ונותנת לי כוח."

דבריה של איריס מהדהדים את רוח המשפט.
בחירה יומיומית באמונה, באור, ובכוחן של מילים להחזיק חיים.

תלחצו עלי

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.