שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

נשות יהדות
בוכרה וטג'יקיטן

מאת: יסמין אמינוב

ה"בבולנקה" (Babushka): הסבתות שנשאו את הידע היהודי בבית

עוד לפני התקופה הסובייטית חיו יהודי בוכרה תחת מגבלות של שלטון מוסלמי.
עד ראשית המאה ה-20 הוטלו על היהודים באזור הגבלות שונות, ובהן מגבלות על בניית בתי כנסת חדשים ועל ביטוי פומבי של החיים היהודיים. בהמשך, תחת השלטון הסובייטי, נוספה מציאות אחרת:
מדיניות אתאיסטית, סגירת מוסדות דת, רדיפת רבנים ואנשי קהילה והגבלות חמורות על קיום דתי גלוי.

בתוך המציאות הזאת עבר חלק מן החיים היהודיים פנימה, אל הבית.

ושם, במטבח, בחצר, סביב שולחן המשפחה וברגעי החיים החשובים, היו לנשים תפקיד מרכזי בשימור מנהגים, תפילות, שפה וזיכרון. הן הפרישו חלה בזמן אפיית לחם ה"נון", הדליקו נרות באופן שלא ימשוך תשומת לב, שמרו על מנהגי המטבח והעבירו תפילות ותחינות בעל פה בשפה הבוכרית.

אבל הערך הזה אינו רק סיפור על נשים שחיו לפני עשרות שנים בטג'יקיסטן ובבוכרה.

הוא גם סיפור על נכדה שמתחילה לשאול.

כשהידע נמצא ממש לידנו

יסמין אמינוב, סטודנטית בקורס תפילת נשים באוניברסיטת בר-אילן, היא בת למשפחה בוכרית משני צדדיה. הוריה עלו מטג'יקיסטן בשנות ה-90, וגם סבתא רבתא שלה עלתה ארצה.

כאשר התבקשה לבחור נושא לעבודה מחקרית-אישית, יסמין הייתה בטוחה בתחילה שאין לה מסורת נשית מיוחדת לחקור.

כך היא כותבת: "לא הכרתי את המסורות, לא ידעתי את המנהגים הנשיים, הייתי בטוחה שזה לא רלוונטי מאחר ולא ידעתי בכלל על קיומן של מסורות אלו."

ואז היא חזרה הביתה והתחילה לשאול.

בשיחה עם הוריה הבינה שסבתא רבתא שלה, ילידת טג'יקיסטן, נושאת איתה זיכרונות מן העולם הזה ממש. יסמין החלה לשבת איתה, להקשיב ולראיין אותה. ככל שהשיחות העמיקו, היא גילתה כמה ידע, זיכרונות ומסורות נושאת סבתה, וכמה מן העולם הזה עדיין חי בתוכה.

יסמין מתארת כיצד נחשף בפניה: "עולם שלם, שופע מסורות נשיות, מנהגים סודיים ותפילות שבעל פה, שלא ידעתי שקיימים."

הידע היה קרוב אליה כל השנים. הסבתא הייתה שם. הסיפורים היו שם.

מה שהיה חסר הייתה השאלה. מתוך השאלות התחיל להיחשף עולם.

משפחת משיח, שכונת הבוכרים ירושלים.

הסבתא כמנהיגה של הבית

אחת הדמויות המרכזיות שעלו מן השיחות הייתה ה "בבולנקה", Babushka ברוסית, הסבתא.

בתקופה הסובייטית היו הגברים הצעירים והאבות משולבים במקומות העבודה ובמערכות המדינה,
ולכן חשופים יותר לפיקוח ולענישה. הנשים המבוגרות, שכבר נמצאו מחוץ למעגל העבודה,
יכלו לעיתים לפעול במרחב הביתי בחופש יחסי גדול יותר. וכך קיבלה הסבתא תפקיד מרכזי בהעברת הידע היהודי למשפחה. היא סיפרה לילדים ולנכדים סיפורי מקרא וחגים, לימדה מה מותר ומה אסור במטבח,
שמרה על מנהגים והעבירה ברכות, תחינות ותפילות בשפת האם.

סבתא רבתא של יסמין מתארת כיצד המעגל הזה עבר מדור לדור: "אני זוכרת שהייתי חלק מהדור הצעיר, איך שאותי לימדו את כל המנהגים והמסורות. גדלתי, התחתנתי, עד שאני בעצמי קיבלתי את תפקיד ה'בבולנקה'…"
ובהמשך היא אומרת: "בזכותנו מורשת ישראל לא נשכחה מהילדים שלנו."

זהו רגע חשוב במיוחד בעדות שלה. ה"בבולנקה" אינה רק סבתא אהובה. היא נושאת ידע.
היא זוכרת כיצד עושים, מתי מברכים, מה אומרים, מה מבשלים ואיך מציינים רגעים בחיים.
בלי ספרייה ובלי מוסד רשמי, היא עצמה הייתה לעיתים הספרייה של המשפחה.

תפילות ה"שייב": לדבר עם "חודו"

אחת מדרכי הביטוי הרוחני שיסמין מתעדת בעבודתה היא תפילות שכונו במשפחה "שייב".
לפי העדות שאספה, אלו לא היו בהכרח תפילות שנכתבו בסידור. נשים שלא ידעו לקרוא עברית פנו
אל אלוהים בשפתן, יהודית-טג'יקית, בוכרית, בדיבור אישי וישיר.
הן פנו אל "חודו", אלוהים בבוכרית, וביקשו בריאות, שמירה וחיים לבני משפחתן.
התפילה הייתה לחישה, בקשה, שיחה.
המילים לא נשמרו תמיד על דף. הן נשמרו בפה ובזיכרון, ועברו מאישה לאישה.

קודש בתוך היומיום

נטלה לנטילת הידיים בליל הסדר

העולם הרוחני של הנשים לא התקיים רק ברגעים שהוגדרו "תפילה".
הוא נשזר בפעולות היומיומיות.

בהפרשת חלה בזמן אפיית הנון, הלחם המסורתי.
בהדלקת נרות שבת באופן מוסתר.
בשמירה על המטבח.
בסיפורים שסיפרו לילדים.
ובמילים שעברו מסבתא לנכדה.

כך הפכו פעולות הבית גם לדרך להעברת זהות.

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

הכלה, הטבילה והתפילה

טקסי החתונה פותחים חלון נוסף לעולמן של הנשים.

סבתא רבתא של יסמין זכרה היטב את הטבילה לקראת נישואיה: "אני זוכרת את יום הטבילה שלי עצמי. החתונה הייתה בחורף, אז כל האגמים היו קפואים. נאלצתי לקפוץ למים הקרים כדי לקיים את המצווה… ולהתחתן כדת משה וישראל."

על פי העדות, ביום החתונה הייתה הכלה מתפללת תחת ההינומה, מבקשת על בעלה, על ילדים ועל עתיד המשפחה. הכלה נתפסה ברגע הזה כבעלת כוח מיוחד לברך ולהתפלל.

חוטי זהב, נשים ושירת הסוזנדה

ההכנות לחתונה כללו גם עולם עשיר של בגדים ורקמה. הכלות הכינו את בגדי הנדוניה, ובמסורת הבוכרית בלטה רקמת הזרדוזי, רקמת חוטי הזהב. גלימת הג'ומה, בגדי הכלה וכיסוי הראש, קאלפוק, היו חלק מן המראה החגיגי של הכלה. לצד הבגדים נשמע גם קולן של נשים.

הסוזנדה היו להקות נשים מוזיקאיות שליוו את הכלה בשירה בדרכה מבית משפחתה אל חייה החדשים. הצעירות שסביבה היו מבקשות ממנה לברך אותן לזיווג, מתוך אמונה בכוחה של תפילת הכלה ביום חתונתה.

סבתא רבתא של יסמין מספרת: "ביום החתונה שלי, כל בנות הכפר התאספו סביבי ושרו לי…
ברכתי כל אחת מהן למציאת זיווגן, אחרי שנה שלושתן התחתנו."

זו אינה רק אנקדוטה משפחתית. לרגע אפשר לראות את מעגל הנשים עצמו: כלה במרכז, סביבה חברות ונשות הקהילה, שירה, ברכות ותקווה. הידע אינו עובר בשיעור או בספר, אלא בתוך החיים.

המסטי, האיספנד והשמירה על הכלה

גם ליל החינה, המכונה בעבודה "מסטי", השתייך לעולם הנשי שלפני החתונה. לצדו התקיימו מנהגים שנועדו לשמור על הכלה מפני עין הרע ומזיקים: היא לא הושארה לבדה, נעשה שימוש בקמעות ובתכשיטים,
ונשרף עשב איספנד, שעשנו הועבר מעל ראשה תוך אמירת מילים ופסוקים.

המנהגים האלה מספרים לא רק על אמונות, אלא גם על קהילה נשית המקיפה את הכלה ברגע המעבר ומעניקה לה הגנה, ליווי ושייכות.

כשהנכדה מגלה את מה שהסבתא נושאת

בסיום עבודתה חוזרת יסמין אל המסע שלה עצמה.

היא כותבת: "המסע שעברתי גילה לי עולמות וחשף בפני שורשים אשר היו מתחת לפני הקרקע."

כל ראיון עם סבתא רבתא עורר עוד שאלה. כל תשובה פתחה שכבה נוספת.
ומתוך העבודה האקדמית צמח משהו גדול יותר: ההבנה שהסיפור של נשות המשפחה שלה הוא גם חלק מהזהות שלה.

יסמין מסכמת: "תיעוד זה של היסטוריה שבעל-פה הוא לא רק שימור של זיכרון העבר,
אלא גשר חי המחבר בין עולמן של נשות הקהילה בארץ המוצא לבין הזהות וההמשכיות
הבין-דורית כיום."

אולי זה אחד הדברים החשובים שהסיפור הזה מלמד אותנו. ידע יכול להיות ממש לידנו ובכל זאת להיעלם. הוא יכול להימצא אצל סבתא, במילה שהיא עדיין זוכרת, בתפילה שאמרה, במנהג שהיא מקיימת, בשיר שליווה אותה ביום חתונתה, ואנחנו אפילו לא נדע לשאול.

וכשמתחילים לשאול, לא רק אוספים מידע.

מגלים מי נשא אותו.
נוצר עומק חדש בקשר הבין-דורי.
מתחזקת תחושת השייכות.
והזהות מקבלת עוד חלק שהיה חסר בפאזל.

זהו גם אחד הדברים שאנחנו מבקשות לעשות בתפילת נשים: לאסוף את הידע שעוד נמצא בינינו, אצל אימהות וסבתות, אצל נשים וגברים בני הקהילות, לפני שייעלם. לא כדי להשאיר אותו בארכיון, אלא כדי להשיב אותו אל החיים ולתת לדור הבא אפשרות להכיר, לבחור, להתחבר ולהעביר הלאה.

באדיבות יסמין אמינוב, מתוך הקורס "תפילת נשים" באוניברסיטת
בר אילן, בהנחיית ד"ר עליזה לביא.

העבודה צמחה מתוך סדרת שיחות וראיונות שערכה יסמין עם סבתא רבתא שלה, ילידת טג'יקיסטן, ומתוך מסע אישי של גילוי הידע, המנהגים והזיכרונות שנושאות נשות משפחתה.

יודעים עוד?

האם גם במשפחתכם יש סבתא, אמא, דודה או בן משפחה שנושאים איתם ידע שמעולם לא עצרתם לשאול עליו?

האם אתם מכירים תפילות בשפה הבוכרית, תפילות "שייב", שירי סוזנדה, מנהגי מסטי, טקסי כלה, ברכות, קמעות, צילומים או סיפורים של נשות יהדות בוכרה וטג'יקיסטן?

כתבו לנו. שאלו בבית. הקליטו. צלמו. שלחו.

לפעמים שאלה אחת שנשאלת בזמן פותחת עולם שלם, ומוסיפה עוד חלק לפאזל של הסיפור היהודי שלנו.

האם אתם מכירים תפילות בשפה הבוכרית, תפילות "שייב", שירי סוזנדה, מנהגי מסטי, טקסי כלה, ברכות, קמעות, צילומים או סיפורים של נשות יהדות בוכרה וטג'יקיסטן?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.