סול חג'ואל, טנג'יר ופאס, מרוקו, 1817-1834
נערה יהודייה צעירה מטנג'יר הוצאה להורג בפאס בשנת 1834.
היא לא הייתה רבנית, מנהיגה או מחברת ספרים. לא נותר בידינו סידור שלה, תפילה שכתבה או כתב יד הנושא את קולה. אך כמעט מאתיים שנה לאחר מותה, שמה עדיין חי.
סול חג'ואל, שנודעה לימים בשם ללה סוליקה ו"סול הצדיקה", נעשתה בזיכרון יהודי מרוקו לדמות של אמונה, מסירות נפש ונאמנות לזהות היהודית. נכתבו עליה קינות ופיוטים, סיפורה עבר מדור לדור,
וקברה בפאס הפך למוקד של תפילה ועלייה לרגל. זהו סיפורה של נערה אחת, אבל גם סיפור על הדרך שבה זיכרון יהודי נבנה: כיצד אירוע של פחד ואובדן מקבל עם השנים מילים, מנגינות, מנהגים ומשמעות.
נערה יהודייה מטנג'יר
סול חג'ואל נולדה בטנג'יר בשנת 1817 לחיים ושמחה חג'ואל. על פי המסורות שנכתבו עליה,
אביה היה סוחר ותלמיד חכם, ובבית המשפחה התקיים לימוד תורה. בהיותה נערה הואשמה כי קיבלה עליה את האסלאם ולאחר מכן חזרה בה. סוליקה עצמה הכחישה שהתאסלמה. האשמה הייתה חמורה.
מי שנתפס כמי שקיבל את האסלאם ולאחר מכן עזב אותו יכול היה להיחשב "מֻרְתַד", מי שחזר בו מן האסלאם.
סוליקה הועמדה למשפט, נכלאה ולבסוף הועברה לפאס, מקום מושבו של הסולטאן.
על פי העדויות והמסורות השונות, הופעל עליה לחץ כבד להתאסלם. הובטחו לה חיים, הגנה, עושר ונישואים, ומנגד הוצבו בפניה איומים ועונש מוות. סוליקה עמדה בסירובה.
המשפט שהפך מזוהה עמה בזיכרון הוא: "נולדתי כיהודייה ואמות כיהודייה."
איננו יכולים לדעת בוודאות אם אלה היו מילותיה המדויקות. אבל עצם העובדה שהמשפט נשמר והועבר בשמה מלמדת כיצד ביקשה הקהילה לזכור אותה: נערה צעירה, חסרת כוח ומעמד, המתעקשת לקבוע בעצמה מי היא. בכ"ז באייר תקצ"ד, 5 ביוני 1834, הוצאה סוליקה להורג בעריפת ראש בפאס.
היא הייתה אז כבת שש עשרה או שבע עשרה.
ומה באמת קרה?
כאן הופך סיפורה של סוליקה למרתק עוד יותר. אין בידינו גרסה אחת, אחידה ומוסכמת,
לכל פרטי הפרשה. כבר במאה ה-19 נכתבו עליה תיאורים שונים: דיווחים דיפלומטיים, עדויות של נוסעים, יצירות ספרותיות ומסורות יהודיות. בחלק מן הגרסאות מופיעה שכנה מוסלמית בשם טאהרה שטענה שסוליקה התאסלמה, באחרות מופיע צעיר מוסלמי שרצה לשאת אותה, ובהמשך נוספו לסיפור פרטים דרמטיים נוספים.
המקורות גם אינם מספרים כולם באותו אופן כיצד החלה הפרשה ומה בדיוק התרחש במשפט.
העבודה שנכתבה במסגרת הקורס "תפילת נשים" על יד לירז לכצ'קוב, מרכזת כמה מן הגרסאות הללו ומצביעה על הפער שבין התיעוד ההיסטורי לבין הסיפור כפי שהמשיך לחיות בזיכרון הקהילתי.
הפער הזה אינו חולשה בסיפור. להפך. הוא מאפשר לנו לשאול לא רק מה קרה לסוליקה,
אלא גם מה ביקשו הדורות הבאים לומר באמצעות סיפורה.


2 תגובות
היי- איפה אפשר לראות את העבודה המלאה של לירז?
היי, תודה על פנייתך, שמחות על ההתעניינות אך אין לנו אפשרות לשתף את העבודה המלאה. אם תרצה להרחיב את הידע אנחנו ממליצות על הספר המרתק של פרופ' ז'ולייט חסין, סוליקה הצדקת, הרוגת המלכות.