שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

גרייס אגילר: הסופרת היהודייה הפורייה ביותר במאה ה-19

מאת: מיה שפילמן

"התורה לא נכתבה רק לפרשניו המלומדים אלא לכל אדם באשר הוא".
מתוך ההקדמה לספרה "נשות ישראל" (1845)

גרייס אגילר (Grace Aguilar, 1816–1847) הייתה סופרת, משוררת, פרשנית תנ"ך והוגה יהודייה ממוצא ספרדי-פורטוגזי, שפעלה בלונדון במאה ה-19. חייה הקצרים, שהסתיימו בגיל 31, הותירו מורשת עשירה המהווה תשתית להגות הנשית המודרנית. ידוע שפרסמה כ-12 יצירות  מלאות שתורגמו והופצו ברחבי העולם!

אגילר נולדה למשפחה שהייתה צאצאי אנוסים מפורטוגל. הם הצליחו לצאת מפורטוגל ולהגיע ללונדון על אף רדיפות האינקוויזיציה (שפעלה שם עד 1821). המשפחה נשאה עמה זיכרון עמוק של מאבק זהות ושימור היהדות בסתר. רקע טראומטי זה, יחד עם השפעת הסביבה הוויקטוריאנית בלונדון, עיצב את חשיבתה ודחף אותה לכתוב על גבורה, אמונה ושיקום נשי יהודי.

אגילר פיתחה אהבה עמוקה ובלתי רגילה לתנ"ך. קשר זה נבע בעיקר מן הקריאה השיטתית של אמה. אמה, שרה אגילר, הקריאה לה את כתבי הקודש באופן קבוע ומעמיק, וחיבור זה עיצב את כתיבתה וגישתה הייחודית.

היא לא נקשרה לתנ"ך רק כמקור חוקי, אלא ראתה בו שירה עמוקה ומרחב שבו הרגשות מבוטאים בעוצמה רבה. האנושיות והכתיבה הפיוטית ששזורה בסיפורים, היא שאפשרה לה לזהות את המסע הנשי והפכה אותו ל"ספר החיים" של כל אישה.

יצירתה של אגילר היא קריאה לנשים למצוא את כוחן הפנימי ולהיות גאות בזהותן. היא טענה כי ההגבלות והמעמדות שנקבעו לאורך הדורות, גם על ידי דמויות כמו כותבי הגמרא, נבעו מצורך קיומי: היותנו עם רדוף, עסוק בהישרדות ומכוסה בדם.

אולם, כעת, במאה ה-19 בלונדון, כשהיא "יושבת עם שמלה יפה" ויכולה לקיים את אמונתה בגלוי נשים יכולות להשכיל ולהשפיע, ולדרוש לצאת משורת ה"עבד, קטן, ושוטה," ולשוב למעמד שווה בעיני האל והחברה.

גרייס אגילר

כתביה המכוננים:

  • "נשות ישראל" (The Women of Israel, 1845): פרויקט חייה הגדול ביותר.

בהקדמה לספר זה היא קובעת: "התורה לא נכתבה רק לפרשניו המלומדים אלא לכל אדם באשר הוא". בכך, פתחה צוהר לקריאה נשית ואישית בכתבי הקודש.

זהו ניתוח תיאולוגי של דמויות נשיות במקרא, אשר נכתב כביוגרפיה של כל אישה. אגילר מציגה את האימהות כשותפות מלאות ביצירת העם העברי. היא לוקחת חירות להעמיק ברגשות המלוות את המסע אשר נעדרו מן הפסוקים המקראיים.

את הפרקים בספר היא מחלקת לפי תקופות בהיסטוריה:

  • תקופה ראשונה: נשות האבות- שרה, רבקה, לאה, רחל וחווה.
  • תקופה שנייה: הנשים בשבי מצרים והמסע במדבר והחוקים המשפיעים ביותר על זכויות הנשים. יוכבד, מרים ובנות צלופחד.
  • תקופה שלישית :נשות ישראל בין כינון החוק לסמכות המלכים. דבורה, אשתו של מנוח, נעמי וחנה.
  • תקופה רביעית: נשות ישראל במהלך הממלכה המאוחדת והפילוג. מיכל, אביגיל, אבישג השונמית וחולדה.
  • תקופה חמישית: גלות בבל – אסתר המלכה.
  • תקופה שישית :מלחמות ופיזור, והשפעתן על זכויותיהן של נשות ישראל.
  • תקופה שביעית: נשות ישראל בזמנים הנוכחיים, המושפעות מההיסטוריה.

אגילר מסכמת כי חמשת התקופות הראשונות מודרכות אך ורק על ידי דבר האל, דבר המעיד על קדושתה של ההיסטוריה שלנו, היא מוסיפה שמטרתה היא להחדיר בבנות ישראל הצעירות רגשות פטריוטיים, לאומיות ושייכות, כמו גם אהבה אוניברסלית. לטענתה, אין דרך טובה יותר להכיר ולאהוב את האל מאשר להביא בפניהן בפשטות את התוכן שהאל כתב ואת ההיסטוריה של האומה שלנו.שכן החוקים והזכויות שהעניק לעמו היו קיימים "מאז ומעולם".

  • "רוח היהדות" (The Spirit of Judaism): חיבור תיאולוגי שמטרתו הייתה להגן על היהדות מפני טענות מיסיונריות, תוך הדגשת ערכי המוסר והאמונה.
  • "עמק הארזים" (The Vale of Cedars): רומן היסטורי מרגש, המתרחש בספרד בזמן ממלכת פרננדו ואיזבלה הרשעים ורדיפות האינקוויזיציה. במרכזו עומדת גיבורה יהודייה הניצבת בפני בחירה קורעת לב: נאמנות דתית וקיום יהודי מול אהבה גדולה לאציל נוצרי. הרומן מתאר בעומק את המאבק, הסוד והמסירות של יהודי ספרד, החיים כ"אנוסים", ושומרים על אמונתם בכל מחיר. אגילר מעניקה לנערות במאה ה-19 מקור הזדהות עם הגיבורה הבוחרת ביהדותה על פני האהבה.
  • אגילר כפרשנית של סיפורי המסע הנשיים:

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

שלוש דוגמאות למסרים נשיים מתוך הפרשנות של אגילר:

אגילר קראה את סיפורי הנשים התנכיות לא כהיסטוריה פוליטית, אלא כמקור למפגש עם רגשות שאישה חווה ובכך היא מחייה את הדמות. כך, בכל תקופה ניתן למצוא נחמה והזדהות, בזמנים של קושי כפי שחוו גם נשות התנ"ך.

  • חווה: מייצגת את החמלה האלוהית הניתנת לאישה מרגע הבריאה, ומוכיחה כי אהבת האל אינה נתונה לשיפוט האנושי האכזרי. היא מציינת שאישה לא יכולה ללדת כאשר היא שרויה באבל ועצב כפי שחווה חוותה ביום אחד. אבל על רצח בנה הבל בידי אחיו קיין ופרידה קורעת של אם מבנה האמנם מאכזב, אך, אהוב. קיין שגלה לנצח. והינה העולם המשיך וחווה כפי שמעיד המקרא יולדת. אגילר נותנת מקום לזמן התאוששות מטראומה זו. פונה לנשים בחיזוק ואומרת תראו את חווה אם אתן במצב דומה.
  • רבקה: זוהי האמא המנהיגה והמכריעה, מסכימה לצאת מבית אמה אל האי וודאות לפגישה עם הייעוד שלה. אינה חוששת לקחת אחריות ולפעול לטובת הברית, גם כשהדבר דורש קבלת החלטות אמיצות. עוצמתה והאומץ שלה לבחור בבן אחד על פני האחר עומדים מול בדידותה אך רבקה זוכרת שחווה שלא הספיקה להזהיר את הבל ולומר לו לברוח ועל כן מאיצה ביעקב- תברח כי אח יכול להרוג אח.

היא משלמת מחיר כבד של פיספוס ופרידה, וזה מוביל אותה אל מותה באוהלה הבודד. אגילר פונה לנשים ואומרת שיש מצבים בהם יש לבחור בבן אחד כיוון שהאחר מורד, יש אחריות לאומית.

  • בנות צלופחד: מסמלות את יכולתן של נשים לקחת אחריות על חייהן ולפעול באופן יזמי לשינוי המציאות החברתית, והן מייצגות את הצדק והשותפות המשפטית של נשים בתוך המסגרת הדתית. אגילר פונה לנשים ואומרת יש מצבים שעליכן לעמוד מול מנהיג או ראשי משפחה ולדרוש את המגיע לכן, לבחור את המלחמות כבנות צלופחד לדרוש נחלה אך לא לפרק את השבט.

בזמנים שבהם נשים רבות הרגישו כי מעמדן הרוחני אינו זוכה להכרה ראויה, קמה גרייס אגילר, כדי לתת להן מענה. אגילר ציינה כי בעוד שנכתבו ספרים והנחיות רבות עבור נשים, לא הייתה קיימת יצירה אחת, רציפה, שתאפשר לנשות ישראל למצוא את עצמן בתוך סיפוריהן של גיבורות התנ"ך. היא זיהתה תפיסה שגויה שראתה בתנ"ך מסמך הנחיות בלבד, ולא כמראה שדרכה ניתן להזדהות עם מעשי הנשים שחיו בו.

מורשתה של אגילר משמשת תזכורת חיונית לכך שכוחה של אישה טמון בהתחזקות פנימית ובתובנה, הנובעות מצירוף של לימוד מעמיק, עצמאות מחשבתית וחברות טובה שילוב זה מזין את עומק נשימתה ואת הנאמנות שבליבה.

אגילר קראה לנשים להשתמש במקורות שהאל העניק, כלומר, התנ"ך כדי לקיים חיים של תמיכה והזדהות, במיוחד בזמני משבר. באמצעות חיזוק ערכים אלה, העניקה אגילר לנערות ישראל בסיס איתן לגאווה בזהותן היהודית. האיתנות הפנימית הזו, הנשענת על מורשתה, היא המפתח הבלתי נפרד לבניין מחדש, והיא המאפשרת את שיקום הלב, הבית, הקהילה והעם כולו לאחר משברים.

באדיבות מיה שפילמן, חוקרת השכלה נשית MA במדעי היהדות. כתבה תזה על משנתה החינוכית של גרייס אגילר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.