יש נשים שתפילתם לא נכתבה מעולם. הן מתפללות במעשה, באור הנרות, בהכנות הבית ובאמונה גדולה. כך היא אסתר הרוש, סבתה של טליה לוי, שנולדה בעיירה סטאט שבמרוקו ואינה יודעת לקרוא בעברית.
כל חייה היא מתפללת בדרכה: מדליקה נרות לצדיקים מדי יום, תולה על הקיר תמונות של הבבא סאלי ומשפחת אבוחצירא כסמל לשמירה, עורכת הילולות, ומחלקת צמידים אדומים כסגולה לברכה.
“הבנתי שסבתי, שאינה יודעת לקרוא, היא אחת הנשים הכי מתפללות שאני מכירה. תפילתה היא החיים עצמם,” כותבת טליה.
זו תפילה חיה ללא נוסח קבוע, ללא ספר פתוח תפילה שמתקיימת דרך ידיים יוצרות, קול שקט, ומעשה יומיומי של אמונה.
