תפילת העגונה היא אחת התפילות הכואבות והעמוקות במסורת התפילה הנשית. דורות של נשים יהודיות
נשאו קולות שקטים ונחרצים בבקשה להשתחרר מן הכבלים שקשרו את חייהן, מן ההמתנה שאין לה סוף
ומן העוול שנוצר כאשר גט אינו ניתן ולא מתקבל.
בתוך המארג הרחב של תפילת נשים תופסת תפילה זו מקום מיוחד. היא עולה מתוך מצוקה אישית
אך נוגעת גם במרחב הלאומי, החברתי והרוחני. נשים עגונות, נשים מעוכבות גט ונשים הפועלות לתיקון
המצב מבטאות בתפילתן לא רק את הכאב ואת הכמיהה לחירות אלא גם אמונה עמוקה בצדק,
בתיקון ובכוחם של שמיים ואדם להושיע.
מסורת של קול נשי מבקש צדק
בכתבי יד ובתחינות שנשתמרו ניכרים קולות של נשים שהתמודדו עם נטישה, המתנה או פרידה קשה.
גם אם לא כונו תפילות עגונה במפורש, הן נותנות ביטוי לעולמה של אישה המבקשת יושר, חמלה ופתיחת שער לחייה.
בכל דור ודור ממשיכות נשים לשאת תפילות של בקשה ותקווה, במילים שונות אך באותה נשימה:
שלא תהיינה עוד עגונות ומסורבות גט.
מנשים עגונות מחו״ל לפנות לעזרת בתי הדין בישראל.