"התורה לא נכתבה רק לפרשניו המלומדים אלא לכל אדם באשר הוא".
מתוך ההקדמה לספרה "נשות ישראל" (1845)
גרייס אגילר (Grace Aguilar, 1816–1847) הייתה סופרת, משוררת, פרשנית תנ"ך והוגה יהודייה ממוצא ספרדי-פורטוגזי, שפעלה בלונדון במאה ה-19. חייה הקצרים, שהסתיימו בגיל 31, הותירו מורשת עשירה המהווה תשתית להגות הנשית המודרנית. ידוע שפרסמה כ-12 יצירות מלאות שתורגמו והופצו ברחבי העולם!
אגילר נולדה למשפחה שהייתה צאצאי אנוסים מפורטוגל. הם הצליחו לצאת מפורטוגל ולהגיע ללונדון על אף רדיפות האינקוויזיציה (שפעלה שם עד 1821). המשפחה נשאה עמה זיכרון עמוק של מאבק זהות ושימור היהדות בסתר. רקע טראומטי זה, יחד עם השפעת הסביבה הוויקטוריאנית בלונדון, עיצב את חשיבתה ודחף אותה לכתוב על גבורה, אמונה ושיקום נשי יהודי.
אגילר פיתחה אהבה עמוקה ובלתי רגילה לתנ"ך. קשר זה נבע בעיקר מן הקריאה השיטתית של אמה. אמה, שרה אגילר, הקריאה לה את כתבי הקודש באופן קבוע ומעמיק, וחיבור זה עיצב את כתיבתה וגישתה הייחודית.
היא לא נקשרה לתנ"ך רק כמקור חוקי, אלא ראתה בו שירה עמוקה ומרחב שבו הרגשות מבוטאים בעוצמה רבה. האנושיות והכתיבה הפיוטית ששזורה בסיפורים, היא שאפשרה לה לזהות את המסע הנשי והפכה אותו ל"ספר החיים" של כל אישה.
יצירתה של אגילר היא קריאה לנשים למצוא את כוחן הפנימי ולהיות גאות בזהותן. היא טענה כי ההגבלות והמעמדות שנקבעו לאורך הדורות, גם על ידי דמויות כמו כותבי הגמרא, נבעו מצורך קיומי: היותנו עם רדוף, עסוק בהישרדות ומכוסה בדם.
אולם, כעת, במאה ה-19 בלונדון, כשהיא "יושבת עם שמלה יפה" ויכולה לקיים את אמונתה בגלוי נשים יכולות להשכיל ולהשפיע, ולדרוש לצאת משורת ה"עבד, קטן, ושוטה," ולשוב למעמד שווה בעיני האל והחברה.
