מסע משפחתי בעקבות שרינה פרדו סידי מאיזמיר
שיר ארביב יוצאת בעבודתה למסע משפחתי בעקבות דמותה של שרינה (שרינה פרדו־סידי), סבתה־רבתה מצד האם, שחייתה באיזמיר בסוף המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20. שרינה, אישה משכילה ורבת דעת, הייתה האחרונה בשושלת הנשים במשפחה שנשאה תפילה יומיומית על שפתיה. "בידיה נשארו ספר תהילים עתיק, וספר "שבט מוסר" מאיזמיר משנת 1888, אשר נמסרו בירושה והפכו לסמל של רצף נשי־רוחני שנקטע במשפחתי".
“היא הייתה האישה האחרונה בשושלת הנשים במשפחתי שנשאה תפילה ומתפללת. תמיד החזיקה ספר תהילים קטן, תמיד לבושה בשחור, על שפתיה תפילה.” (ראיון עם ליילה חולי, נכדתה של שרינה).
שרינה חיה בקהילה יהודית־ספרדית תוססת. בביתה התקיימו טקסים נשיים מובהקים: ציון ראש חודש כחג נשי, שמירת ארבעת המינים לאחר סוכות והנחתם באגרטל יפה בבית, קמעות להרחקת עין הרע, וצעיף אדום לתקופת הלידה להגנה מפני לילית. הבית היה גם מרכז של תרבות עברית ופיוטית שרינה לימדה את בנות המשפחה קריאת שמע ותהילים, ובכל שבת קראה מספר תהילים עתיק שנשמר עד היום".
