מסורת נשית עתיקה של תפילה, התחדשות ותקווה.
ראש חודש הוא הרבה יותר מתאריך בלוח השנה. זהו יום של התחלה חדשה, של התחדשות,
של מבט אל הזמן שבפתח. במסורת היהודית הוא נקשר מאז ומתמיד לנשים,
ללבנה המתמעטת ומתחדשת, לחכמה הנשית, לסוד המחזוריות, לתקווה ולהתחלה מחדש.
בקהילות ישראל נשמר ראש חודש כיום מיוחד לנשים: יום של תפילה, מנוחה, בקשות אישיות,
הדלקת נרות, ביקור בקברי אמהות וצדיקות, סעודה משותפת, והימנעות ממלאכת הבית.
מדוע נחשב ראש חודש לחגן של נשים
ראש חודש הוא היום הראשון של מולד הלבנה, וממנו מונים את ימי החודש ואת מועדי ישראל.
כבר בתורה הוא נזכר כיום מיוחד, ולימים קיבל מקום ייחודי גם בעולמן של נשים.
חז"ל קשרו בין נשים לבין ראש חודש דרך סיפור חטא העגל.
כאשר ביקשו הגברים את תכשיטי הזהב לצורך עשיית העגל, הנשים לא מיהרו להיענות.
משום כך, ניתן להן ראש חודש כיום מיוחד, יום טוב משלהן והזכות להתחדש כמו הלבנה.
מסורות נוספות קושרות את ראש חודש גם למעשה המשכן: הנשים לא השתתפו בחטא העגל,
אך כן תרמו בנדיבות לב לבניין המשכן. המשכן הוקם באחד בניסן, ראש לכל החודשים,
ומתוך כך התחזק הקשר בין ראש חודש לבין מעמדן הרוחני של נשים.
רבי יוסף חיים מבגדד, ה"בן איש חי", מסביר שבראש חודש לנשים יש מעמד מיוחד,
ואף הדגיש שבעניין זה הנשים הן עיקר יותר מן האנשים, משום שראשי החודשים
ניטלו מן הגברים בעקבות חטא העגל וניתנו לנשים.
עדות מרתקת מצויה בספר מלכים, בסיפורה של "האישה הגדולה" מִשוּנֶם.
לאחר שנים של עקרות, ברך אותה הנביא אלישע, ואכן נולד לה בן.
הילד גדל, אך יום אחד, בהיותו בשדה עם אביו, התעלף ומת.
ה"אישה גדולה" מִשוּנֶם קראה לאישה בשדה לרתום את האתון, כדי שתוכל לבקר אצל איש האלוהים.
והנה, תוהה האיש "וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם? לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת?! וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם!"
מנהגה של השונמית היה ללכת בראשי חודשים ובשבתות אל הנביא. ברור שלא היתה יחידה בכך.
ייתכן שנשים היו נאספות יחד, ללא משפחותיהן בחצרו של "איש האלוהים".
על מנהגן במהלך הביקור אין לנו מקורות. אולי למדו איתו. ואולי ישבו בקרבתו ושרו ולמדו עם עצמן
וציינו את המועד כשנוכחותו של הנביא שורה עליהן.
