שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

בסיסה: מנהג משפחתי לכבוד פסח

מאת: ד"ר עליזה לביא

מנהג משפחתי הנערך בבית האישה הגדולה, לפתיחת שערי שפע וברכה בראש חודש ניסן

בראש חודש ניסן, הראשון לחודשים, מציינות משפחות רבות מיוצאי צפון אפריקה את ליל הבסיסה. 
מנהג משפחתי עתיק של הודיה, ברכה ותקווה. המנהג מתקיים בדרך כלל בבית הסבתא או הדודה הגדולה
והן אלו שמכנסות את בני הבית והקרובים סביב קערת הבסיסה.  

מדוע דווקא בראש חודש ניסן?

ליל הבסיסה חל בא' בניסן, יום בעל משמעות מיוחדת במסורת היהודית. יום זה נחשב:

היום שבו הוקם המשכן, ראש השנה למלכים, יום בריאת העולם לפי מסורות קדומות,
ויום שבו אירעו עשרה דברים טובים לעם ישראל.

לכן נתפס הלילה כזמן של ראשית חדשה ופתיחת שערי שפע.
בני המשפחה מתכנסים כדי להודות על הטוב שניתן עד כה, ולבקש כי ייפתחו שערי שמיים
ויושפע שפע טוב על כל הבריות.

שמו של המנהג, בסיסה, קשור לתערובת הדגנים שמכינים בלילה זה אך הוא מבטא
גם רעיון עמוק יותר של יסוד וראשית, זיכרון לחגיגות הקמת המשכן ולראש השנה המקראי.

דינה לביא, קהילת יהדות טריפולי

כיצד מתקיים המנהג

בליל הבסיסה מתאספים כל בני המשפחה בבית אם המשפחה כדי לקיים טקס מסורתי של ברכה ופתיחת שערי שפע. במרכז הערב עומדת ה"בסיסה" – תערובת המורכבת לרוב מגרגרי חיטה או שעורה קלויים וטחונים, בשילוב שקדים, תמרים, סוכר ותבלינים כמו כוסברה וכמון. אל המרכיבים הללו מוזגים שמן, והם נבחשים יחד בקערה גדולה.

למנהג הערבוב מתלווה מסורת ייחודית של הנחת תכשיטים, טבעות או צמידים בתוך העיסה, כסמל לפרנסה ושפע. מעבר לברכה החומרית, לתכשיטים ישנה גם משמעות מקראית-מדרשית עמוקה: הם משמשים זכר לנשים שתרמו מתכשיטיהן להקמת המשכן, ולמסורת המדגישה את סירובן להשתתף בחטא העגל. כך, הקערה הביתית הופכת לעדות לנדיבות נשית ולחלקן החשוב של נשים בבניית מרחב של קדושה.

שיא הטקס מתרחש כאשר כל אחד מהמשתתפים, בתורו, בוחש את הבסיסה בעזרת מפתח, עד שהתערובת מסמיכה ומקבלת מרקם של טיט, בבחינת "סולת בלולה בשמן". המפתח אינו רק כלי ערבוב, אלא סמל רב-עוצמה לפתיחת שערי הבית והשפע. יש בו גם הד למסורת התלמודית על "המפתחות" שנותרו בידיו של הקב"ה – מפתחות הגשמים, הלידה והפרנסה. ברגע זה, בתוך קערת הבסיסה, המפתח הפיזי שבידי המשפחה נפגש עם הבקשה העמוקה לפתיחה ולברכה מלמעלה.

במהלך הערב נאמרת הברכה המבטאת את לבו של המנהג:

"יַא פַתָאח בְּלַא מַפְתָאח, יַא עַטַאי בְּלַא מַנַא, תַרְזַקְנָה וּתַרְזַק מִנָּה."

ובתרגום:

"אתה הפותח בלא מפתח, אתה הנותן בלא תמורה, פרנסנו ויתפרנסו מאתנו."
השפע שאינו נשמר רק בבית פנימה: הבקשה היא להתפרנס, אך גם להיות מסוגלים לפרנס ולהיטיב עם אחרים.
וזה הנוסח העברי ברוח הברכה:
"אַתָּה ה', הַפּוֹתֵחַ אֶת הַכֹּל בְּלִי מַפְתֵּחַ,
הַמַּעֲנִיק לַכֹּל בְּיָד נְדִיבָה,
תֵּן לָנוּ מִטּוּבְךָ לְמַעַן נוּכַל לְהֵיטִיב לַאֲחֵרִים,
וְהַשְׁפַּע מִטּוּבְךָ עַל יִשְׂרָאֵל.”

הערב כולו סובב סביב הרצון לברך ולהתברך, לזכות ברווחה ולחלוק ממנה עם אחרים.

 

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

מן העדויות

המנהג נשמר במשך דורות בעיקר על ידי נשים, בספרי מנהג נשים הבאתי את נוסח הבסיסה הנהוג
בבית חמותי האהובה, דינה לביא. מאז נשלחו אליי נוסחים נוספים ממסורות משפחתיות וקהילתיות.
כל נוסח נושא עמו זיכרון של בית, קהילה ושפה, אך לכולם מכנה משותף: תפילה לשפע, לאחדות
ולימים טובים.

נדב עזריה, בן למשפחה טריפולטאית, סיפר בעבודתו בקורס "תפילת נשים" כי בילדותו היה ליל הבסיסה עבורו מעין "מועד עלייה לרגל" משפחתי. בני המשפחה, הפזורים ברחבי הארץ, היו מתכנסים כולם בבית הסבתא לערב אחד. רק בעקבות העבודה עצר לשאול מה עומד מאחורי המנהג שהיה עבורו מובן מאליו, וגילה מחדש את מקומה של הסבתא, "אם הבית", כמי שמכנסת את המשפחה, מברכת ומעבירה את המסורת לדור הבא.

ד"ר חנה לדווין, בת לקהילת יהדות תוניסיה, שיתפה כי אמה הייתה מדליקה נר בשמן זית, מניחה בתוכו טבעות נישואין ומטבעות כסף, ומתפללת על שפע, זוגיות וברכה.

עדנה שטרן, הפועלת במסירות להחזרת המנהג ולהנחלתו לדורות הבאים, מספרת כיצד הייתה מכינה מדי שנה עשרות קילוגרמים של תערובת בסיסה, מנקה, בוררת, קולה, טוחנת ומנפה, ומחלקת לבני הקהילה. בשפת יהודי לוב נהגו לומר: "הבסיסה אוספת": כלומר, היא מכנסת את המשפחה ואת הלבבות יחד.

 

הטקס נשתמר בעיקר בקרב קהילות צפון אפריקה לוב, תוניסיה, ג'רבה ואלג'יריה,
ובכל קהילה נוצרו דרכים שונות להכנת התערובת ולקיום הטקס.
אך בכל המסורות נשמר אותו יסוד משותף: ערב של שמחה משפחתית מלוכדת,
המבוססת על ברכה, עין טובה ותקווה לשנה מבורכת. בשנים האחרונות חוזר מנהג הבסיסה לבתים רבים בישראל.
משפחות צעירות וקהילות מגלות מחדש את המנהג ומאמצות את המנהג להתחיל
את חודש ניסן בתחושת תקווה ושייכות.

הוויכוח הניצחי של ניסן - מה מעדיפים אצלכם במשפחה? בסיסה מתוקה או מלוחה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.