יש נשים שקולן נשמר במילים שכתבו.
ויש נשים שקולן נשמר במילים שהצילו.
"ד"ר שרה פרידלנדר הייתה מן האחרונות". מסבירה שלומית סאטלר, המנהלת החינוכית של מרכז הרצל:
"בפועלה מתגלה תפיסת עולם עמוקה של מחויבות לזיכרון, לעדות ולתיעוד.
מתוך אותה תודעה פעלה, כי הזיכרון אינו רק עבר, אלא אחריות.
עבורה, איסוף עדויות לא היה רק פעולה מחקרית, אלא חובה מוסרית כלפי הדורות הבאים".
ד"ר שרה פרידלנדר (1914–1948) הייתה דמות יוצאת דופן המגלמת רצף נדיר בין רוח ציונית אינטלקטואלית באירופה שלפני השואה, עמידה מוסרית בתקופת הרדיפות, ובניין תשתית הזיכרון הלאומי בארץ ישראל.
היא נולדה בבודפשט וגדלה בסביבה יהודית משכילה, רכשה השכלה אקדמית גבוהה והשלימה
דוקטורט בפילוסופיה ובפילולוגיה באוניברסיטת בודפשט – הישג חריג במיוחד לאישה יהודייה בהונגריה
של שנות השלושים.
כבר בצעירותה בלטה כמנהיגה רעיונית וארגונית: ייסדה ספרייה ציונית, פרסמה מאמרים מחקריים על הרצל, הנרייטה סאלד וביאליק, פעלה בהנהגת תנועות ציוניות ועמדה בעמדות מפתח במסגרת קרן היסוד.
מבחינתה, ציונות לא הייתה סיסמה אלא פרויקט תרבותי-היסטורי שיש לעגן אותו בידע,
במחקר ובתודעה לאומית.
