שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

אסתר קיילנגולד: חיילת דתייה שנפלה בקרב על העיר העתיקה בתש"ח

מאת: פרופ' מרגלית שילה

דברים שכתבה פרופ' מרגלית שילה, מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן,
לפני כ 25 שנים בעלון קולך והם מופיעים בספר שערכה רחל קרן: השמיעיני את קולך: עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע, ספר העשור לקולך, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2009, עמ' 253 – 256. 
הדברים מצוטטים מתוך ספר מכתביה של קיילינגולד.

"היא היתה אחת הבחורות המעטות שלקחו חלק פעיל בלחימה, לחימה ממש, במלחמת השחרור. אפילו בתוך חיל המצב שנשלח לעיר העתיקה, רוב הנשים שימשו בתפקידי אחיות, טבחיות או אפסנאיות. מבין 1200 החיילים בחטיבת הראל, למשל, ארבע מאות היו נשים, אך רק חמש לחמו ממש" (עמ' 211).

משפטים אלה כלולים בספר מרטיט שכתב והוציא לאור אשר קיילנגולד למעלה מחמישים שנה לאחר נפילתה של אחותו, אסתר קיילנגולד. הספר מלונדון לירושלים, סיפורה של לוחמת בהגנה (תשס"ג, בתרגום עדה פלדור), נכתב בעקבות גילוי מאוחר של מזוודה עם מכתביה. בדברי שזורים קטעים נבחרים מהספר.

מן הספר עולה ומצטיירת דמות יוצאת דופן של צעירה יהודייה, אסתר, שבעת נפילתה במלחמת השחרור טרם מלאו לה 23 שנים. היא היתה חיילת קרבית, אך פעילותה הצבאית היתה רק היבט אחד של אישיותה המרשימה ורבת הפנים. בהעיפנו מבט לעבר דמותה הלא ידועה איננו ממלאים רק חוב שאין לו שיעור להעלות את זכרם של הנופלים, שהם "מגש הכסף שעליו ניתנה מדינת היהודים" אלא גם מעשירים את עולמנו בהיכרות עם צעירה רבת כישרונות ועשירה במעש.

חייה הקצרים של קיילנגולד, צעירה דתייה, פמיניסטית, הם לפיד של אש שראוי שיאיר לנו את דרכנו. קיילנגולד, ילידת לונדון; היתה בת למשפחה יהודית שומרת מצוות שהיגרה לאנגליה מאזור קרקוב. היא סיימה בהצטיינות את לימודיה בתיכון אשר חרת על דגלו מסר מהפכני: שתלמידותיו מסוגלות להגיע לרמות הגבוהות ביותר של הצלחה בלימודים, ויכולות לשאוף לעמדות בכירות בכל מקצוע שתבחרנה (עמ' 28).

אסתר עלתה לירושלים ביוזמתה מבריטניה ממניעים ציוניים-דתיים ועם בואה בסתיו תש"ז שימשה כמורה בבית הספר אוולינה דה-רוטשילד. זמן קצר לאחר שהגיעה לארץ כתבה אסתר: כנראה שקיבלתי מראש החלטה בלתי-מודעת לאהוב את הכול כבר מהרגע הראשון, כך שגם אם אני מתרגשת ומתרשמת מכל דבר שאני רואה ועושה, הכול משוחד, אני אומרת את זה בכנות, מפני שאולי אני מסתכלת בכל מה שמסביבי דרך משקפיים ורודים. אבל אני מאושרת כל כך, כל כך מאושרת, שאני מבינה שבעבר היו רק פרקים נדירים מאד בחיי שבהם ידעתי אושר מה פירושו… (עמ' 67).

ההשפעה מהעלייה לארץ מתוארת על ידה, כמו על ידי עולים לא מעטים, כלידה מחדש (עמ' 71). התפעלותה הרבה אינה רק מהטרנספורמציה העוברת עליה, אלא בעיקר מהטרנספורמציה שעוברת על הארץ: זאת ארץ חדשה לגמרי, אף כי היא כל כך ישנה, ואם עוצרים לרגע לחשוב או להסתכל על מה שכבר נעשה בה בחמישים או שבעים שנה בלבד, זה כל כך מדהים…

כשנה לאחר הגעתה ארצה, סמוך לכ"ט בנובמבר 1947, מועד החלטת האומות המאוחדות בדבר חלוקת ארץ ישראל, אסתר מתגייסת ל'הגנה' לקבוצת בחורות דתיות, שהשתייכו לענף הפעיל ביותר של ההגנה אך לא התאמנו בשבת. בעת זו עדיין המשיכה בעבודת ההוראה בבית הספר אוולינה ובמכתביה למשפחתה גילתה טפח ממעשיה הנועזים וכיסתה טפחיים. חברה כתבה על קורותיה: בתחילה הוצבה בקבוץ צובה, שם עסקה בבישול לבחורים המגויסים ושם ככל הנראה למדה שימוש בנשק. תוך זמן קצר היא התחילה להשתעמם מהבישול… וביקשה לעבור אימונים של ממש… אחרי מאבק עיקש על תפקידה… עברה סידרת אימונים… אחר כך הציבו אותה בנוה יעקב… והבחורים שהיו שם מספרים שכשנוה יעקב הותקפה, לקחה רובה ויצאה גם היא לקרב… ירתה והפילה כמה מהתוקפים

סיפורה של החיילת אסתר אופייני לסיפורן של נערות ב'הגנה'. מחד גיסא, מיהרו לגייסן ולאמנן, מאידך גיסא, ביקשו להדיר אותן מפעילות קרבית. רק נערות עקשניות ביותר "זכו" באימון מתקדם. מלשון מכתבה של חברתה עולה כי גם יציאתה של אסתר לקרב התרחשה לנוכח יוזמתה האישית.

אומץ לבה היה מדהים. המפגש עם המוות של חבריה ושל אויביה לא הרתיע אותה. במכתב להוריה בלונדון כתבה: אני אמנם לא מצטערת לרגע שאני כאן בזמנים הגדולים והסוערים האלה, ולא הייתי מעלה בדעתי לעזוב, אבל בכל זאת, יש לכם מזל שאתם לא כאן, ונחסך מכם שברון הלב. עכשיו אני יודעת מה פירוש לסבול למען הארץ הזאת… (עמ' 161).

הקרבנות שנפלו מכל עבר לא רק שלא הרתיעו אותה, אלא להיפך, המריצו אותה לנטוש את חיי האזרחות ולהקדיש עצמה למאבק הצבאי. היא כתבה להוריה: עכשיו אני חיילת בשירות מלא, ודי עסוקה, אבל אני מתחננת אליכם שלא תדאגו

המפקדת שלה הוסיפה: היא היתה הבחורה הראשונה מבינינו שלבשה מדים (עמ' 170). [אסתר] טענה שבנות יכולות לעשות תורניות שמירה בעמדות לא פחות טוב מהבנים, ולפעמים אפילו טוב מהם, וכך להיות שותפות מלאות לאחריות, ולשחרר את הגברים ללחימה ממש (עמ' 179).

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

העמדה הפמיניסטית של אסתר מורכבת. היא בעלת יוזמה וביטחון עצמי והיא משרטטת לחברותיה את נתיב ההשתתפות בלחימה. תפיסתה היא כי שוויון אין משמעו זהות ואין משמעו אימוץ יכולות גבריות, אלא שותפות מלאה בלקיחת האחריות. בצד השתתפות בלחימה ממש היא מוצאת גם עיסוקים ראויים נוספים: היא משדרת באנגלית (שפת אמה) בתחנת השידור המחתרתית של ה'הגנה', היא עוסקת בפעילות מודיעינית, היא מבקרת פצועים והיא כותבת מאמרים לביטאון הסוכנות 'איגרת לגולה'.

ה'אחרות' של אסתר – היותה עולה חדשה והיותה שומרת מצוות – לא רק שלא הרחיקוה מיתר החיילים, אלא היו מאפיינים נוספים שהרשימו את חבריה הרבים. המפקדת שלה סיפרה: כל הזמן ששירתנו יחד, אסתר נשארה דתייה מאד ושמרה על כל כללי הדת… הופתעתי לגלות כמה אנשים הכירו ואהבו אותה… כולם רצו להחליף אתה כמה מילים (עמ' 206).

הרצון לשותפות מלאה באחריות מוביל את אסתר לצעד הנועז ביותר והמסוכן ביותר – הצטרפות אל הקרב האחרון של לוחמי הרובע היהודי בחודש מאי 1948. בעיר העתיקה היא משמשת קשרית: היא עברה מעמדה לעמדה, עודדה את האנשים שלנו ושאלה מה הם צריכים. היתה בה מין שלווה מיוחדת, והיא היתה חומקת מהפגזים והכדורים בלי שום סימן של פחד (עמ' 221)

עד שנפגעה אנושות מפיצוץ אדיר ולאחר ימים ספורים נפטרה. מה דחף את אסתר, העולה החדשה, ללכת דווקא לשם ? במכתבה האחרון להוריה, שבוע לאחר שהגיעה לרובע וששה ימים לפני מותה, היא הביעה את הקשר העמוק שלה לירושלים: נלחמנו למען המטרה הגדולה והנאצלת מכול. א-לוהים עמנו, אני יודעת, בעירו הקדושה, עירו שלו (עמ' 252).

אסתר היתה מודעת לחלוטין למעשיה. באותו מכתב כתבה: בי עצמי אין שום חרטה. היה לנו קרב מר, טעמתי את טעם הגיהינום – אך המאמץ היה כדאי, כי אני משוכנעת שבסוף תהיה מדינה יהודית ויתגשמו כל מאוויינו… אני אהיה רק אחת מרבים שנפלו קרבן (שם). … זיכרו אותי מתוך שמחה (עמ' 259).

במילים אלו היא סיימה את מכתבה האחרון להוריה. דבריה, המרגשים עד היום, לא משאירים עין יבשה, אך גם מבטיחים כי דרכנו המפותלת נסללה ונסללת הלאה בזכות תעצומות נפש, כמו אלה של אסתר קיילנגולד החיילת מלונדון, שמאירים כלפיד בוער גם לאחר שכבו.

באדיבות פרופ' מרגלית שילה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.