ולפעמים זה כל מה שצריך- שורה אחת. מילה.
שלום לך,
וברוכים הבאים המצטרפים החדשים.
הקהילה הזו נולדה מתוך רצון להחזיר את הקולות, החכמה, התפילות,
המנהגים והמנהיגות של נשים יהודיות לאורך הדורות.
מרחב לחוסן ולהעמקת שייכות המבוסס על מורשת ותפילת נשים,
לא כזיכרון רחוק, אלא כשפה חיה. כמשענת.
מילים לרגעים שבהם הלב מחפש אחיזה: "ולפעמים זה כל מה שצריך –
שורה אחת. מילה" כתב יהודה עמיחי.
ההדהוד האחרון עורר תגובות רבות. סיפורים, יוזמות וזיכרונות נשלחו,
ושוב עולה המחשבה עד כמה תפילה אחת שנכתבה לפני דורות נוגעת בלבבות גם היום.
השבוע השתתפתי בכנס של מכון הדר, במושב שהוקדש לתפילת נשים.
דיברנו על התופעה שהולכת וגדלה: מנייני נשים, מעגלי תפילה, בתי מדרש, קבוצות תהילים ועוד.
עלו שם שאלות מרתקות:
מה בין תפילה אישית לתפילה ציבורית?
למה נשים מבקשות להתפלל יחד?
איך מחברים בין הלכה, מנהג, קהילה וצורך רוחני?
מנהלת בית ספר פלך לבנות שיתפה על תפילתן של נערות.
רמי״ת ממדרשת דרישה דיברה על המפגש בין תפילת נשים לעולם ההלכה.
חברה במניין הנשים באלון שבות, שיתפה באתגרים של קהילה נשית מתפללת.
ואני דיברתי על המסע הארוך להחזרת תפילות הנשים שנכתבו לאורך הדורות,
ועל סבתא שלי שעלתה מאפגניסטן שדיברה עם האל מליבה ובשפתה
כמו רבות מהסבתות שלנו.
ושוב עלתה בי השאלה:
איך מחזירים את המילים שנשים אמרו לפנינו גם ליוזמות הצומחות היום?
תפילות על לידה, אובדן, געגוע, מנהיגות, חוסן, פחד, הודיה, עקרות, דאגה לילדים ותקווה.
לא רק כחומר היסטורי, אלא כמילים שיודעות לגעת בלב.
שיודעות לחבר לשאלות של זהות ושייכות.
ואולי זו המשימה עכשיו: להשיב גם את הקולות הנשיים שנשכחו,
ולגלות כמה המילים העתיקות מדברות אלינו עכשיו.
ביום רביעי הקרוב ניפגש למפגש החודשי שלנו בזום.
הפעם נשוחח על נעמי שמר, שידעה להפוך שיר לתפילה, לקחת געגוע,
בית, דרך, ארץ, כאב ותקווה, ולתת להם מילים הנוגעות בלבבות רבים.
דרך שיריה נשאל יחד מתי שיר נעשה תפילה,
ואיך מילים יכולות להפוך לשפה משותפת.
נעמי שמר: כשהשיר נעשה תפילה
יום רביעי, כ״ה בסיוון, 10.6
בשעה 20:00 בזום
קישור לזום יישלח למייל ולקבוצת הוואצפ שעה לפני המפגש.
ניפגש.
שבת שלום וסופשבוע נעים
עליזה

