שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

תפילת אם לבר המצווה

מאת: ד"ר עליזה לביא

אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי
שְׁמֹר לִי עַל הַיֶּלֶד הַזֶּה כָּאן בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אָנָּא אֱלֹהַי הַשְׁרֵה עָלָיו בִּרְכַּת שָׁמַיִם מֵעָל
מתוך: תפילת אם לנער הבר מצווה, פאני נוידא, 1855

מה עומד מאחורי טקס בר המצווה? מדוע דווקא בגיל שלוש עשרה? איך נהגו סבים ואבות להניח תפילין? כיצד חגגו בר מצווה בדורות קודמים? האם נכתבו תפילות מיוחדות למעמד הזה? ומה מקומה של האם בתוך כל ההכנות, ההתרגשות והטקס?

שנת בר המצווה היא שנה של מסע. זו הזדמנות מיוחדת לחקור את השורשים המשפחתיים, את מנהגי העדה ותפילותיה, את סיפורן של הקהילות שמהן באנו, ואת משמעותו של גיל שלוש עשרה: נקודת מעבר בין ילדות לעול, בין חירות למצוות, בין שייכות משפחתית לאחריות יהודית.

במרכז המסע הזה עומד בדרך כלל הנער: הוא לומד לקרוא בתורה, כותב דרשה, מתכונן להנחת תפילין, נכנס אל הקהילה. אבל לצדו עומדים גם הוריו, ולעיתים קרובות במיוחד אמו, המארגנת, דואגת, מפיקה, מתרגשת, מחזיקה את כל הקצוות, ולעיתים נשארת בלי רגע אחד שבו גם הלב שלה יוכל לומר את אשר עליו.

כשהאם מבקשת מקום בתוך הטקס

במסורת היהודית טקס בר המצווה התפתח סביב כניסתו של הבן לעול מצוות, להשתייכות לקהל ולמחויבות דתית וקהילתית. אך במשך דורות, כמעט שלא נכתבו תפילות עבור האם ברגע הזה.

היעדרן של תפילות מגובשות בסידורי התפילה פתח שער לתפילות אישיות, משפחתיות ומחודשות. דווקא המקום הריק הזה הזמין אמהות, אבות, סבים, סבתות ולעיתים גם הנערים עצמם, לבקש מילים משלהם.

פאני נוידא זיהתה את הרגע הזה כבר במחצית המאה התשע עשרה. היא הבינה שאם עומדת מול בנה ביום כניסתו למצוות, ואין לה תמיד מקום מוגדר בתוך הטקס, אבל יש לה תפילה. יש לה הודיה. יש לה דאגה.
יש לה געגוע לילדות שנפרדת, ויש לה תקווה גדולה אל העתיד.

בתפילתה היא נותנת קול לאם הרואה את בנה נכנס אל קהל ישראל, ומבקשת עליו לא רק הצלחה אישית, אלא טוהר מידות, אומץ רוח, דבקות בטוב, אחריות כלפי העם והארץ, ומעשים טובים לטובת הכלל.

תפילתה לאם בשעת קבלת המצוות של בנה היא מן התפילות המרגשות בספרה. היא מחזירה למרכז הטקס את לב האם, לא במקום הנער, אלא לצדו. לא כדי להקטין את מעמדו, אלא כדי להאיר את המעטפת המשפחתית, הרוחנית והנשית שבתוכה הוא גדל.

תפילת אם בשעת טקס קבלת מצוות לילדיה, פאני נוידא, 1855

"אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי
וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ:
וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לְה' כָּל-הַיָּמִים
אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לְה'” (שמואל א, א)

תּוֹדָה, אֱלֹהַי, שֶׁנָּתַתָּ לִי לָחֹג אֶת הַיּוֹם הַזֶּה. יוֹם הוֹדָיָה לְךָ,
יוֹם חַג וְשִׂמְחָה לִי.
אֵלִי הַטּוֹב, נָתַתָּ לִי אֶת הַכָּבוֹד לְחַנֵּךְ וּלְהַנְחֹת אֶת הַנַּעַר הַזֶּה בְּאַהֲבַת אֵם, בְּרֹךְ וּבְעֶדְנָה; לִדְאֹג לְכָל מַחְסוֹרוֹ וּלְהָכִין אוֹתוֹ לַיּוֹם הַחָשׁוּב וְהַגָּדוֹל,
יוֹם שֶׁבּוֹ יָבֹא בִּקְהָלְךָ וּבִקְהַל מַאֲמִינֶיךָ, יִהְיֶה בֵּן לְעַמֶּךָ,

בֵּן בְּרִיתְךָ הַמְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתֶיךָ וְהִלְכוֹתֶיךָ. הַשֶּׁבַח, הַהַלֵּל וְהַהוֹדָיָה
עַל חַסְדְּךָ וְטוּבֶךָ.
אַל תַּחְסִיר מִיַּלְדִּי אֶת חַסְדְּךָ וְאֶת רַחֲמֶיךָ, וְתֵן שֶׁשִּׂמְחַת תּוֹרָתְךָ,
שֶׁבְּעֹל מִצְווֹתֶיהָ הוּא בָּא הַיּוֹם, תְּמַלֵּא תָּמִיד אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ.
תֵּן שֶׁנַּפְשׁוֹ תּוּאַר בְּאוֹר הָאֱמֶת, עוֹרֵר אֶת לִבּוֹ לְנֹכַח כָּל דָּבָר נַעֲלֶה וְגָדוֹל,
וְתֵן שֶׁרוּחוֹ תִּהְיֶה אֵיתָנָה וְאַמִּיצָה, נְכוֹנָה לְמַאֲבָק וּלְנִצָּחוֹן
עַל הַסַּכָּנוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנָּכוֹנוּ לוֹ בְּחַיָּיו, וּלְמַאֲבָק בַּחֵטְא וּבְכֹחָם
שֶׁל הַתַּאֲווֹת וְהַפִּתּוּיִים. קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, תֵּן שֶׁלְּעוֹלָם וָעֶד יִהְיֶה שִׁמְךָ נֵר לְרַגְלָיו וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשְׁךָ
וְכָל קִנְיָנוֹ – לְךָ יִהְיֶה.
תֵּן שֶׁהַיֶּלֶד יִגְדַּל לְבִרְכַּת עַמּוֹ וְאַרְצוֹ, לְתִפְאֶרֶת אֱמוּנָתוֹ, לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּלְטוֹבַת הַכְּלָל.
אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַאֲזִינָה לִתְפִלַּת לֵב אֵם.
יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּגְדַּל וְיִתְעַצֵּם כֹּחוֹ, שֶׁתַּבְשִׁיל בִּינָתוֹ, שֶׁתּוֹכוֹ וּבָרוֹ לָעַד יִתְפַּתְּחוּ בִּמְלוֹאָם.
שָׁמְרֵנוּ, אֱלֹהַי, וּנְצֹר אֶת טֹהַר מִדּוֹתָיו,
אֶת נִקְיוֹן נַפְשׁוֹ, אֶת שַׁלְוַת לִבּוֹ וְאֶת אָפְיוֹ שֶׁל יַלְדִּי,
שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ מְמַלְּאִים אֶת הֲוָיָתוֹ הָרַכָּה וְהַצְּעִירָה.
מִי יִתֵּן שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו יִהְיֶה לְךָ לְפֶה, שֶׁמִּפִּיו לֹא תִּמְנַע דָּבָר, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ עַל נְאוֹת דֶּשֶׁא וְעַל מְקוֹרוֹת מַיִם חַיִּים.
וְלִי, אֵלִי, תֵּן אֶת הָאֹשֶׁר לִשְׁמֹר עַל יַלְדִּי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאַהֲבַת אֵם מְבֹרֶכֶת וּשְׂבֵעַת רָצוֹן,
שֶׁיִּהְיֶה לִי בְּנִי מָקוֹר שֶׁל שִׂמְחָה, אָמֵן.

 

תפילה עתיקה חוזרת ללב האימהות: ביוזמת אפרת אלתר מחולקת תפילת האם לבר המצווה מאת פאני נוידא לאימהות בכותל המערבי. להצטרפות, הקדשה או תמיכה במיזם: info@tfilatnashim.com

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

מן התפילה של פאני אל הספר התרמיל היהודי

בהשראת פאני נוידא ותפילתה לאם בר המצווה, כתבתי לראשונה תפילה לבני דרור כשהגיע למצוות.
מתוך המסע האישי הזה נולד הספר התרמיל היהודי.

תחילה היה זה מסע של אם בעקבות בר המצווה של בנה. מהר מאוד התברר שזה אינו רק מסע פרטי.
הוא הפך לאסופה רחבה, המכנסת בין דפיה מורשת מארבע כנפות תבל: מנהגי אבות, מורשת אמהות, מסורות קהילתיות ומשפחתיות, יצירות, סיפורים ותפילות, לצד געגוע הדורות.

גיוונה של האסופה מאפשר לכל אחת ואחד לקחת את שליבו חפץ: נערים העומדים לפני בר מצווה,
אמהות ואבות למתבגרים צעירים, סבתות וסבים לנכדים. מי שמבקשים לשוב אל מנהגי אבות,
ימצאו בה שער. מי שמחפשים תפילות עתיקות או יצירות חדשות, ימצאו בה שפה. מי שמבקשים דעת,
ימצאו בה אוצר פתוח.

כי בר מצווה איננה רק אירוע. היא הזמנה למסע זהות.

תפילת אם: עליזה לביא 

"גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי" (תהלים פד, ד)

מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם שֶׁעֲשִׂיתָנִי שֻׁתְּפָּתְךָ לַיֶּלֶד הַזֶּה. אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי.
עַל כֵּן אוֹדֶה לְךָ, עַל חַיָּיו וְעַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדְךָ, עַל טוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וְעַל שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ אֶת אֲשֶׁר שָׁאַלְנוּ מֵעִמְּךָ. אָנוּ, אָבִיו וְאִמּוֹ, נוֹשְׂאִים תְּפִלָּה לֵאלֹהֵי הָעוֹלָם שֶׁיִּשְׁמֹר דְּרָכָיו, יִנְצֹר אָרְחוֹתָיו וְיַנְחֵהוּ בְּדֶרֶךְ הָאַהֲבָה, הָאַחֲוָה וְהָרֵעוּת.

אֱלֹהֵי אִמּוֹתֵינוּ, שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה, הָאֵל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. מוֹדָה אֲנִי לְךָ עַל שֶׁשָּׁמַעְתָּ אֶת תְּפִלּוֹת הֶרְיוֹנִי וְהֶאֱזַנְתָּ לִכְאֵבֵי צִירַי, וּבֵרַכְתָּ אֶת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ בִּפְרִי בֶטֶן וְזִכִּיתָנוּ לְהָבִיאוֹ בְּעֹל מִצְווֹת בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, שֶׁיִּזְכֶּה הַנַּעַר הַזֶּה, הַבָּא הַיּוֹם בְּעֹל מִצְווֹתֶיךָ וּדְרָכֶיךָ, לִשְׁלוֹם אֱמֶת וּלְאַהֲבַת עוֹלָם, לְחֵרוּת וְלִדְרוֹר. וִיהִי רָצוֹן שֶׁתִּהְיֶינָה כָּל הָאֲרָצוֹת גְּאוּלוּת וּבְנוֹת חוֹרִין לְלֹא שִׁעְבּוּד אָדָם כְּלָל. וִיבֹרַךְ הַנַּעַר בִּקְהַל יִשְׂרָאֵל וּבָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּתְבֹרַךְ נִשְׁמָתוֹ. שֶׁיִּזְכֶּה לְתִקּוּן עוֹלָם בְּמַלְכוּתְךָ בְּטוּבְךָ כִּי רַב.

אֵל הַהוֹדָאוֹת, תְּהֵא תְּפִלָּתוֹ לְפָנֶיךָ מְבֹרֶכֶת בְּשָׁלוֹם וּבִשְׁלֵמוּת הַמִּדּוֹת. עֲטֹף בְּנִי זֶה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ, הוֹרָיו, אֶחָיו, סָבָיו וְסָבוֹתָיו, בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וְהַקָּהָל הַיָּקָר אֲשֶׁר אִתָּנוּ לְשִׂמְחָה שְׁלֵמָה, לְטוּב לֵבָב וְלִבְרָכָה גְּדוֹלָה. וְיִתְקַיְּמוּ בּוֹ תְּפִלּוֹת הוֹרַי וּזְקֵנַי וְגַעְגּוּעֵי הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁלֹּא יִמְנְעוּ חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הַטּוּב שֶׁבָּעוֹלָם, נַחֲלַת דַּעַת וְהַכָּרַת יֶדַע,
וְתַעֲמֹד לוֹ מוֹרֶשֶׁת עַמִּי, מִנְהֲגֵי הַגָּלֻיּוֹת שֶׁהִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת תֵּבֵל,
וּמֵעַל לַכֹּל – הַנְחָלַת עֵרֶךְ אַהֲבַת הָאָדָם.

בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן בִּקְדֻשָּׁתוֹ תּוֹרָה וְחֵרוּת לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא!

בָּרוּךְ אַתָּה, אֲדוֹן כָּל הָעוֹלָמוֹת, בָּרוּךְ נֵזֶר תִּפְאַרְתֶּךָ, וּבָרוּךְ כֵּס מַלְכוּתֶךָ! חָנֵּנוּ לְאוֹר הַחַיִּים לָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁעָלָיו
נֶאֱמַר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, אָמֵן סֶלָה וָעֶד.

בִּזְכוּת אִמּוֹתַי וַאֲבוֹתַי שְׁעֵה נָא לְמִשְׁאֲלוֹת לִבִּי, שְׁמֹר לִי עַל הַיֶּלֶד הַזֶּה כָּאן בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אָנָּא אֱלֹהַי הַשְׁרֵה עָלָיו בִּרְכַּת שָׁמַיִם מֵעָל. עֲשֵׂה שֶׁיִּהְיוּ יָמָיו טוֹבִים "וְיִמְצָא חֵן וְחֶסֶד וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם". "הַקָּטֹן יִהְיֶה לְאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם". "אַתָּה ה' בְּעִתָּהּ תְּחִישֶׁנָּה". וְיִהְיֶה הוּא לְפָנֶיךָ "כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבֹּל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". וְיִתְקַבְּלוּ לְפָנֶיךָ תְּפִלּוֹתָיו תָּמִיד וּבַקָּשׁוֹת
כָּל בְּנֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ. וְהַרְבֵּה גְּבוּלֵנוּ בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְתֵן לָנוּ אֲרִיכוּת יָמִים
וּשְׁנוֹת חַיִּים בְּאַהֲבָה וּבְאַחֲוָה וּבְשָׁלוֹם לְאַהֲבָה אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ.

אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת לְפָנֶיךָ אֱלֹהַי וּמַפִּילָה תְּחִנָּתִי וּתְפִלָּתִי כִּבְכָל יוֹם. "מִן הַמֵּצָר קָרָאתִי יָהּ עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ".
וְלִי, אֵלִי, תֵּן אֶת הָאֹשֶׁר לִשְׁמֹר עַל יַלְדִּי וְעַל מִשְׁפַּחְתִּי עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאַהֲבַת-אֵם מְבֹרֶכֶת וּשְׂבֵעַת-רָצוֹן, אָמֵן.

למה שוב עולות דמעות בעיניי?

כי אני אמא, ואמהות בוכות לפעמים.

בדמעות יש קצת עצב על פרידה מילדותך, ויש בהן אושר גדול על השותף החדש שלנו, על בן המצוות המצטרף היום אל קהילת המבוגרים והמחויבים.

הייתי הראשונה שהרגישה בך, ששמעה אותך והקשיבה לך בעולם הזה. מצליל קולך הראשון בחדר הלידה ועד לשיחות ולעיסוקים שלך היום, אני יודעת: אל הנער הזה בדיוק התפללתי.

חכם ועדין, מקשיב ומשמיע, יודע ודעתן, מלא שמחת חיים ובכל זאת אחראי ורציני.

זיו פניך הוא כמראה פסיפס משפחתנו, שהתקבצה ובאה מארבע כנפות הארץ. דומה ושונה יש בה,
וכולנו אחד, למרות הפרידה שנכפתה עלינו במשך אלפיים שנה.

אני מבקשת לנצל את הרגע המיוחד הזה בחייך, את נקודת המעבר בין ילדות לעול,
בין חירות למצוות ואחריות, כדי לומר לך את אשר על לבי.

ועל לבי, רק אהבה אליך.

אני רואה אותך ושמחה.
שומעת אותך ומאושרת.
חושבת עליך ועל בני דורך, ונמלאת תקווה טובה.
עליזה לביא, (2013). התרמיל היהודי. ידיעות ספרים

אפרת אלתר ותפילת האם שחזרה אל הכותל

לעיתים תפילה עתיקה חוזרת לחיים דרך רגע אחד של אם אחת.
כך קרה לאפרת אלתר, שבשבת בר המצווה של בנה אריאל נחשפה לתפילתה המרגשת של פאני נוידא לאם שבנה מגיע למצוות. המילים נגעו לליבה בעוצמה כה גדולה, עד שיזמה את הדפסת התפילה בעברית ובאנגלית וחלוקתה לאימהות החוגגות בר מצווה בכותל המערבי.
מאז, בכל פעם שאפרת פוגשת אם המתכוננת לבר המצווה של בנה, היא ממהרת לשלוח לה
את התפילה המיוחדת הזו. עשרות אימהות כבר זכו לקבלה, ורבות מהן חזרו והודו בהתרגשות
על המתנה הרוחנית המיוחדת, שהעניקה להן מילים לבטא את רגשותיהן ברגע משמעותי כל כך בחייהן ובחיי בנן.
כך ממשיכה תפילתה של פאני נוידא לחיות, לגעת בלבבות וללוות אימהות גם בדורנו,
ברגעי התפילה, ההודיה וההתרגשות של יום הבר מצווה.
וכך היא מספרת:

"החיבור שלי לפאני נוידא התחיל מתוך סיפור אישי מאוד.
כשהבן שלנו, אריאל, חגג בר מצווה, ערכנו את שבת הבר מצווה במלון בירושלים.
הנושא של כל השבת היה "שמחנו בבניין אריאל"
גם אריאל הפרטי שלנו, הבן האהוב שלנו, וגם אריאל במובנו העמוק יותר: בית המקדש.
אנחנו משפחת כהנים, והחלום שלנו הוא שאריאל יזכה בעזרת ה' לעבוד בבניין בית המקדש.
כל השבת נבנתה סביב הרעיון הזה. פתחנו אותה בירידה לכותל לקבלת שבת,
ולאחר מכן, כשעלינו לאולם, חיכו שם מיצגים מרשימים של כלי המקדש ממכון המקדש.
כל סעודה וכל דבר תורה נשזרו סביב הנושא: הבגרות האישית של אריאל לצד הכמיהה לבניין ירושלים ובית המקדש.
הכנתי מראש דברים שרציתי לומר. השקעתי בהם הרבה מחשבה, והרגשתי שהם יפים ומדויקים. ואז, זמן קצר לפני השבת, פתחתי את הספר תפילת נשים של עליזה לביא,
ושם נתקלתי בתפילה שחיברה פאני נוידא לאם שבנה מגיע למצוות.
קראתי והתרגשתי עד עמקי נשמתי.
הייתה לי התלבטות לא פשוטה. הרי כבר הכנתי דברים משלי. אבל בסופו של דבר אמרתי לעצמי: אפרת, למה לחשוב שרק מהמילים שאת כתבת תבוא הברכה שלך לאריאל?
הנה תפילה שנאמרה על ידי דורות של נשים לפנייך. תתחברי אליה. תני לה לדבר.
בשבת בבוקר, אחרי הקידוש, עמדתי מול כל בני המשפחה והחברים.
חיבקתי את אריאל והתחלתי לקרוא את התפילה לאט, בנחת, בתשומת לב למילים.
כשסיימתי, הרמתי את העיניים.
ראיתי את אבא שלי שולף ממחטה ומנגב דמעה.
בחיי ראיתי אותו בוכה רק פעם אחת קודם לכן, כשאמו נפטרה.
והוא דמע….
ולא רק הוא. מסביב הייתה דממה. אנשים היו נרגשים מאוד.
הרגשתי שהתפילה הזאת נגעה במקום עמוק אצל כולנו.

אבל הסיפור לא הסתיים שם.
בשבת התארח אצלנו גם הבוס של בעלי, אדם שהתרחק מאוד מהיהדות, יחד עם בת זוגו ושני ילדיהם. הם היו איתנו בכל החוויות של השבת
בכותל, בארוחות, בשירים, באווירה המשפחתית.
במוצאי שבת ניגשה אליי בת הזוג שלו ואמרה:
"זו הייתה שבת שלא אשכח כל החיים. אבל הדבר שהכי ריגש אותי היה מה שאמרת אתמול."
חייכתי ואמרתי לה: "זה בכלל לא היה אתמול. זה היה רק היום בבוקר…"
והיא ענתה: "לא משנה מתי זה היה. זה הדבר שאני לוקחת איתי מהשבת."
בעיניי, זה הכוח של התפילה של פאני נוידא.
ברגע כל כך משמעותי בחייה של אם, היא מאפשרת לה להתחבר לא רק לבן שלה שעומד בפתח הבגרות, אלא גם לשרשרת אינסופית של נשים יהודיות שעמדו באותו רגע לפניה,
נשאו את אותן תפילות, ואת אותן תקוות.
ואני מאחלת לכל אמא לזכות לרגע הזה, לעמוד ליד בנה ביום בר המצווה שלו,
ולחוש כיצד תפילה אחת מצליחה לגשר בין דורות, בין לבבות,
ובין האדם הפרטי לבין כל עם ישראל".

אפרת אלתר בכותל עם התפילה לאם בר המצווה

איזו שורה מתוך התפילה של פאני נוידא הכי נגעה בלב שלך כהורה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.