שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

נעמי שמר: כשהשיר נעשה תפילה

מאת: ד"ר עליזה לביא

יש שירים שאנו שרים.
ויש שירים שאנו פונים דרכם.

נעמי שמר לא כתבה ספר תפילות, ולא ביקשה לייסד מנהג.
ובכל זאת, שירים רבים שלה מוצאים את דרכם אל רגעי תפילה ישראליים:
מלחמה ופרידה, חתונה וברית, ערב שבת ויום זיכרון, געגוע לבית ותקווה לשובו של האור.
היא ידעה לקחת געגוע, בית, דרך, ארץ, כאב ותקווה, ולתת להם מילים שנוגעות בלבבות רבים.
מילים שאנשים שרים יחד, ולעיתים אפילו בלי להבחין בכך, מתפללים דרכן.

כוחה של נעמי שמר לא נולד רק מן הכישרון המוזיקלי או מן היכולת הנדירה לכתוב פזמון שנכנס ללב.
הוא נולד גם מן הבאר שממנה שתתה: תנ״ך, אגדה, תלמוד, ניגון חסידי, שבת בבית סבא וסבתא, קיבוץ כנרת, נופי הארץ, שמות המקומות, העצים, האבנים, העשבים והדרכים.
היא הכירה את המקורות כשפת חיים. ומתוך השפה הזאת כתבה שירים הנשמעים גם בבית,
גם בכיתה, גם בטקס, גם ליד קבר, גם ברגע פרטי של אדם אחד שמחפש מילים.
ובשירה הזאת, משהו בלב נפתח.

נעמי שמר נחשפה מילדותה למקורות היהודיים: תלמוד ואגדה, והרבה מאוד תנ״ך. לצדם היו אמה ואביה מאיר, שאהב לנגן ניגונים חסידיים, וסבא וסבתא המסורתיים, שגרו גם הם בקיבוץ ואירחו את נעמי ואת שני אחיה
בכל ליל שבת.
מן היסודות הללו היא בנתה עולם שלם: מילים ולחנים שיש בהם גם ריחות של אשכולית על עלה ירוק,
גם אלף נמלים שנושאות חגב, גם הבטחה ש"מן האבנים האלה ייבנה מקדש",
וגם קשב עמוק ל"שירת העשבים" של רבי נחמן מברסלב. זו הייתה יכולתה המיוחדת:
לחבר בין הקטן לגדול, בין שדה לפסוק, בין בית לקודש, בין עברית יומיומית לעברית עתיקה,
בין נוף הארץ לנוף הנפש. ואולי זו הסיבה ששיריה אינם רק שירי מולדת או שירי זיכרון.
אלא הם שירים שיש בהם עומק של תפילה, גם כאשר הם אינם מנוסחים כך.

כשהמקורות נעשים שיר

בשירתה של נעמי שמר המקורות הם חלק מן הנשימה של השיר.
כך יכול שיר כמו לו יהי להישמע כתחינה.
כך  על כל אלה  יכול להישמע כתפילת שמירה.
כך  ירושלים של זהב  יכול להפוך משיר שנכתב לרדיו להמנון געגוע.
כך  שירת העשבים יכולה לפתוח שער לעולם שבו כל עשב אומר שירה.

במקומות האלה נעמי שמר מלמדת אותנו דבר עמוק: לפעמים השיר נעשה תפילה לא מפני שהכריזו עליו ככזה, אלא מפני שהמילים שבו נוגעות בבאר משותפת.

הבאר שממנה שותים יחד

היום, כאשר חלק מן המילים, הפסוקים והמקומות כבר אינם מוכרים כל כך,
הקריאה בשירי נעמי שמר מזמינה אותנו לשוב אל הבאר.
לא מתוך געגוע רומנטי בלבד, ולא מתוך נזיפה על מה שאבד, אלא מתוך הבנה שהשפה מחזיקה אותנו. שהיא מאפשרת לנו לזהות הד, מקור, מקום, תפילה ושייכות.

כשנעמי שמר כותבת על אבנים, על דרך, על בית, על עשב, על אור, על ירושלים, על הדבש ועל העוקץ,
היא אינה כותבת רק על עצמים. היא מפעילה זיכרון יהודי וישראלי שלם.

מי שמכיר את ההדים, שומע עוד שכבה.
ומי שאינו מכיר, עדיין יכול להתרגש, ואולי מתוך ההתרגשות לחזור ולשאול: מאין באו המילים האלה?
איזה עולם הן נושאות איתן?

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

מתוך הספר  עכשיו תורך, מסע בת המצווה שלך

הפרק שלפניכם נכתב בספרי “עכשיו תורך, מסע בת המצווה שלך”, המבקש לפתוח שער אל דמויות
של נשים יהודיות וישראליות" מנהיגות ומעוררות השראה, אל שאלות של זהות, אחריות, שייכות וקול אישי.

נעמי שמר מופיעה בו לא רק כמשוררת וכמלחינה, אלא כאישה שידעה להפוך את העברית לבית.
אישה שכתבה מתוך נוף חייה, מתוך מקורותיה, ומתוך הקשבה עמוקה לרוח הזמן והעניקה לדורות שלמים מילים לשיר, לזכור, להתגעגע ולקוות.

 13.7.1930 – 26.6.2004 י"ז בתמוז תר"צ – ז' בתמוז תשס"ד 

 נעמי שמר "מחר כל איש יבנה בשתי ידיו את מה שהוא חלם היום" 

יחפה. תמיד יחפה. כך התהלכה בקיבוץ, כילדה, וכך בעיר – כאישה. ושמלות ארוכות עטפו אותה, רחבות, ושערה פזור היה וארוך, גם בזקנתה. כזאת הייתה האם הגדולה של הזמר העברי, נעמי שמר.
שיריה של נעמי שמר מוכרים מאד. גדלנו על "הדואר בא היום באוטו האדום" שכתבה לילדי הגן של קבוצת כנרת, והלכנו לכיתה א' עם "אלף אוהל בית זה בית גימל זה גמל גדול", ושמענו תמיד את "ירושלים של זהב", אפילו אם לא ידענו מי כתב זאת. מאות שירים כתבה נעמי שמר והלחינה, ועשרות אחרים תרגמה משפות שונות. את רוב השירים שלה קל מאוד לשיר, "שירת רבים" קראה להם. הראשונים ששרו שירת רבים עם נעמי היו אנשי קיבוץ כנרת, שאת שירתם ליוותה מאז שהייתה בת שש וקיבלה את הפסנתר הראשון שלה. כל קבלת שבת, כל חגיגה בקיבוץ, היו מלוות בפסנתר של הילדה המוכשרת. לא קלים היו חייה של הילדה ההיא, הילדה הראשונה שנולדה "על הגבעה", בהתיישבות הקבע של הקיבוץ, באחד משלושת הבתים הראשונים שנבנו בו. אמה, רבקה, הייתה אישה קשה מאוד. קשה עם עצמה וקשה עם סביבתה. מעולם לא עלה חיוך על פניה. בוקר-בוקר עם שחר הייתה מעירה את נעמי הקטנה לתרגל נגינה בפסנתר. הקיבוץ כולו היה מתעורר לעבודת יומו לצלילי הפסנתר. המאמץ השתלם, מתברר. שנים אחר כך, כשסיימה את בית הספר התיכון בדגניה (בעצם כמעט סיימה, כי הלימודים הסתיימו בטרם עת, עם פרוץ מלחמת העצמאות), יצאה נעמי ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים. כאשר שבה מלימודיה, החלה לכתוב שירים לילדי הגן של כינרת, כי בימים ההם היו מעט מאוד שירי ילדים עבריים, ואז החלה לכתוב גם למבוגרים. היו לה שירי צחוק ומשחק והיו לה שירי עצב ושכול, היו לה שירי שיכורים ושירי קודש, והיו לה שירים ברוח צרפת. ואז, ביום העצמאות תשכ"ז היה לנעמי שמר רגע של נבואה, שהשפיע על כל חייה. ראש העיר של ירושלים ביקש שתכתוב שיר מיוחד על ירושלים. השיר נועד למוצאי יום העצמאות, שבו היו משדרים ברדיו (טלוויזיה עוד לא הייתה אז) תחרות זמר קבועה. בשנה ההיא, שנת 1967, התקיימה התחרות בירושלים. וכך, שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים, לפני שחרור ירושלים, קוננה נעמי שמר על בורות המים של העיר העתיקה שיָבשו, על כיכר השוק הריקה מיהודים. גם בטרם המלחמה עורר השיר "ירושלים של זהב" הדים והתקבל בהתלהבות, אבל שלושה שבועות אחר כך, כאשר פרצה מלחמה והעיר העתיקה של ירושלים שבה לידיים יהודיות, הוא הפך להמנון. "אתה כותב לך במחשכים שירת יחיד אמיתית ואחר כך קורה שהיא נעשית דגל", התפלאה. אחרי "ירושלים של זהב" נעמי שמר כבר לא הייתה סתם עוד פזמונאית, אלא דמות ציבורית. שיריה עוררו רגשות עזים, הזדהות או כעס. את שירה הידוע מימי מלחמת יום הכיפורים "לו יהי" שרו כאילו היה תפילה, את שירה "על כל אלה" שביקש "אל נא תעקור נטוע" שרו המתנגדים לפינוי יישובים בעת תהליך השלום. נעמי נחשפה מילדותה למקורות היהודיים: תלמוד ואגדה, והרבה מאוד תנ"ך, ובצד אלו היו אבא מאיר שאהב לנגן ניגונים חסידיים, וסבא וסבתא המסורתיים שגרו גם הם בקיבוץ וארחו את נעמי ואת שני אחיה בכל ליל שבת. ומכל היסודות הללו בנתה נעמי את המילים ואת הלחנים, שיש בהם ריחות של אשכולית על עלה ירוק ושל אלף נמלים שנושאות חגב, ובצדם הבטחה ש"מן האבנים האלה ייבנה מקדש", ומן היסודות האלה ידעה להתאים לחן נפלא לשירת העשבים של רבי נחמן מברסלב. שיריה, שמעוררים הזדהות, ממשיכים ללוות אותנו גם שנים ארוכות לאחר מותה.

עליזה לביא, (2021). עכשיו תורך – מסע הבת מצווה שלך. כנרת זמורה דביר.

כששיר נעשה מנהג

שיריה של נעמי שמר ממשיכים להישמע ברגעים שבהם הציבור בישראל מחפש מילים. יש בהם משהו שמצליח להחזיק יחד כאב ותקווה, געגוע ובית, שבר ואמונה.

אולי משום כך הם נעשו חלק ממנהג חי: שרים אותם בטקסים, בערבי זיכרון, במפגשי משפחה, בבתי ספר, במלחמה, בערבי שבת, במסעות, ולעיתים גם ברגעים פרטיים לגמרי.

זה אינו מנהג שנקבע מלמעלה. הוא נולד מלמטה, מן הציבור, מן הצורך, מן הרגע שבו שיר מפסיק להיות רק יצירה ונעשה כלי שמחזיק אנשים יחד.

איזה שיר של נעמי שמר הפך אצלך לתפילה?
איזו מילה בשיריה מובנת לך היום אחרת מבעבר?
איזה מקום בארץ הכרת קודם דרך שיר?
איזה פסוק, ניגון או זיכרון מסתתרים בשירים שגדלת עליהם?

לו יהי- מה הקשה שלך להעביר הלאה כדי שגם הדור הבא יוכל לשיר, להבין ולהרגיש שייך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.