"אֲחֹתֵנוּ אַתְּ": שילוב ברכת רבקה בטקס מתן שם לבת במנהג בני רומי
דווקא לנוכח מקומה המרכזי של רבקה בסיפור המקראי, מסקרן לבחון כיצד נוכחת דמותה במסורות תפילה ומנהג של נשים יהודיות לאורך הדורות. האמהות תופסות מקום משמעותי בתפילות ובטקסי מעגל החיים. שרה נקשרת בזיכרון הפקידה וההולדה, רחל נעשתה כתובת על-זמנית לתפילה, ורחל ולאה נוכחות יחד בטקס החופה, בברכה "כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד, יא). גם רבקה נזכרת בתפילות לצד האמהות, אך במקורות שנבחנו עד כה קשה יותר למצוא תפילות המעמידות אותה במרכז כדמות בפני עצמה. כך, למשל, בסידור תפילותיה של יהודית קוצר־כהן, שניתן לה במתנה בידי בן זוגה ג'וזפה (יוסף) באיטליה בשנת 1786, מופיעה תפילה המזכירה את ארבע האמהות:
"וּבָאתִי לְהָפִּיל תְּחִינָתִי לְפָנֶיךָ שֶׁכְּשֵׁם שֶׁפָּקַדְתָּ אֶת שָׂרָה וְנֶעֱתַרְתָּ לְרִבְקָה וְרָאִיתָ בְּעֹנִי לֵאָה וְזָכַרְתָּ לְרָחֵל אִמּוֹתֵינוּ וְשָׁמַעְתָּ לִתְפִלַּת הַצַּדְקָנִיּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ מֵעוֹלָם, כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּרְאֶה בְּעָנְיִי אֲמָתֶךָ וְתִזְכְּרֵנִי וְתַאֲזִין וְתַקְשִׁיב לְקוֹל שַׁוְעִי". הפניה לארבע האמהות מציבה את ניסיונן כמקור לתקווה.
והנה, במנהג בני רומי, מסורת התפילה העתיקה של יהודי איטליה, נבחרה ברכתה של רבקה להשתלב בטקס מתן שם לבת. במהלך הטקס נאמר תחילה הפסוק משיר השירים:
"הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד).
בהמשך נאמרת הברכה שניתנה לרבקה בצאתה מבית אביה:
"וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (בראשית כד, ס).
לאחר מכן ניתנת לתינוקת ברכת השם ונאמרת תפילת "מי שברך", הכוללת את האמהות ונשים נוספות מן המקרא. מדוע בחרו מעצבי הטקס בברכת רבקה?
"השמיעיני את קולך": ברכת רבקה כהשראה לעתיד
רבי אברהם סבע, בעל צרור המור, מבחין בדמיון בין הברכה שניתנה לרבקה לבין הברכה שניתנה לאברהם לאחר העקדה. בשתיהן מופיעה הבטחת ריבוי הזרע, ובשתיהן ההבטחה שזרעו יירש את שער אויביו. על בני משפחתה של רבקה הוא כותב: "נצנצה בהם רוח הקודש". הם בירכו אותה בברכה המקבילה לזו שניתנה לאברהם. ההקבלה מעניקה לרבקה מקום מיוחד בסיפור הברית. גם היא, הצעירה היוצאת מביתה אל עתיד לא נודע, נושאת ברכה על המשכיות הדורות. וכאן טמונה הבחירה המעניינת של בני הקהילה היהודית באיטליה. מתוך שפע הפסוקים והברכות שבמקרא, הם העמידו את ברכת רבקה בטקס המלווה תינוקת בראשית חייה. הברכה שנאמרת נעשתה לברכה של קבלה, שייכות ותקווה לעתיד.
יש משמעות מיוחדת גם לצירוף שבין שני הפסוקים. תחילה נשמעת הקריאה "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ",
ובהמשך ברכת רבקה, "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה". ניתן לקרוא בצירוף זה ביטוי לתפיסה הרואה בבת החדשה לא רק חוליה בשרשרת הדורות, אלא גם מי שקולה ראוי להישמע. הבחירה הזאת מחזירה אותנו אל רבקה של פרשת תולדות. אישה שאינה ממתינה שהמציאות תתברר מאליה, אלא שואלת, דורשת ופועלת. אפשר לחלוק על דרכה ועל הכרעותיה, אך אי אפשר להתעלם מאחריותה לעתיד כפי שהיא מבינה אותו.
אוצרות שממתינים להתגלות: האחריות לדורות הבאים
ויש כאן גם הזמנה עבורנו. קהילות ישראל יצרו לאורך הדורות עושר של תפילות, ברכות ומנהגים שמלווים את החיים היהודיים. חלקם נמסרו מדור לדור ונשמרו בקפידה, ואחרים נדחקו מן הזיכרון. יש שנותרו בסידורים ישנים, בכתבי יד, בפנקסי קהילות ובזיכרונות משפחתיים, וממתינים שנשוב ונגלה אותם.
בשנים האחרונות מתעורר עניין רב בטקסים ובתפילות המלווים תחנות במעגל החיים. משמח לראות את היצירה וההתחדשות, ודווקא לצדן יש הזדמנות לשוב אל אוצרות הקהילות. האחריות שלנו היא לחפש, לחקור ולחלץ מן השכחה את המתנות שהורישו לנו הדורות הקודמים, לבחון כיצד ניתן לאמץ ולשלב אותן ולהעניק להן משמעות מחודשת. לא כדי לשחזר את העבר, אלא כדי להמשיך ממנו. לעיתים התשובות שאנחנו מחפשים היום כבר מצויות במסורת שלנו, וממתינות שנגלה אותן.
רבקה, שבחרה לצאת לדרך ולא היססה לדרוש תשובות, מזכירה לנו שגם המשכיות דורשת יוזמה ואחריות.
לקום. ללכת. לדרוש. ולהעביר הלאה.
מקורות
- בראשית כב, טו–יז; כד, נח, ס; כה, כא–כג; כז.
- שיר השירים ב, יד; רות ד, יא.
- רבי אברהם סבע, צרור המור, פרשת חיי שרה, על ברכת רבקה (בראשית כד, ס).
- סידור תפילותיה של יהודית קוצר־כהן, איטליה, 1786. הסידור ניתן לה במתנה בידי בן זוגה ג'וזפה (יוסף).
- נוסח טקס מתן שם לבת במנהג בני רומי, בתוך זבד הבת, עמ' 19, בעריכת אהרן כהן, בהוצאת הרב אברהם פיאטלי ובאדיבותו.