שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

להקשיב לסבתא: תפילות אישיות שעברו מאם לבת

מאת: לאה מלוב, חוה חנוכייב, נופר אלבז

להקשיב לסבתא: תיעוד והחזרה לחיים של תפילות אישיות

לצד הסידורים, המחזורים וספרי התפילה לנשים שנדפסו במשך הדורות, מתקיימת מסורת נוספת,
שקטה ואינטימית יותר. נשים רבות נושאות תפילות אישיות שלא נכתבו מעולם. הן נאמרות ליד המזוזה,
בשעת הדלקת הנרות, ליד עריסת תינוק, בזמן לישה, מחלה, נסיעה, שמחה, דאגה או פרידה.

התפילות הללו עוברות בעל פה, מאם לבת ומסבתא לנכדה, ולעיתים גם אל בנים, נכדים ובני משפחה נוספים. חלקן נשכחו, ואחרות חיות בזיכרון המשפחתי, בלחש, במנגינה או במילים השבות ברגעים מסוימים.

המדור "להקשיב לסבתא" מבקש לתעד את התפילות הללו ולשמר את הסיפור, ההקשר והקול שמאחוריהן, אך לא להשאיר אותן בארכיון. המטרה היא להשיב אותן לשימוש, לקריאה, לתפילה ולחיים,
ולאפשר לנשים ולגברים, למשפחות ולקהילות, למצוא בהן מחדש מילים של אמונה, נחמה, תקווה ושייכות.

כל תפילה הנאספת היא עדות לעולם רוחני שנוצר בבית, עובר בין דורות והמשיך לחיות גם ללא ספר
או סידור. כאשר אנחנו מקשיבים לסבתא, לאמא, לדודה, לשכנה, מתעדים את מילותיה ושבים לומר אותן,
אנחנו לא רק משמרים מסורת, אנחנו ממשיכים אותה.

תפילת בוקר אישית ליד המזוזה

בקהילות רבות במרוקו התקיימו לצד נוסחי התפילה המוכרים גם תפילות אישיות שעברו בעל פה מאם לבת. הן לא נכתבו בסידורים ולא נקבעו בנוסח אחיד, אלא נמסרו כחלק מחיי הבית והמשפחה,
ושיקפו את עולמן הרוחני של הנשים.

אחת העדויות היפות למסורת זו הובאה במסגרת עבודת סיום בקורס "תפילת נשים, בית מדרש חי" באוניברסיטת בר אילן. הסטודנטית נופר אלבז תיעדה את תפילת הבוקר של סבתה, שנולדה במרוקו,
כפי שנהגה לומר מדי יום.

לדבריה, לאחר שקמה בבוקר, נטלה ידיים ושטפה את פניה, הייתה סבתה ניגשת אל המזוזה,
אוחזת בה ופותחת בקול ברור במילים:

"מודה אני לפניך…"

מיד לאחר מכן הייתה עוברת ללחש אישי: "שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.
יהי רצון מלפניך אל עליון, שתשמור לי על כל הילדים שלי, אחד אחד, ותברך אותם…"

בשלב זה הייתה מונה בלחש את שמות ילדיה, נכדיה וניניה, ומברכת כל אחד ואחת מהם באופן אישי.
לאחר מכן הייתה מרחיבה את התפילה:
"ותשמור ותברך את כל עם ישראל, ותשמור על כל חיילי צבא הגנה לישראל, אחד אחד, שיחזרו כולם לשלום, בריאים ושלמים, ולא תבוא שום רעה לעולם."

ייחודה של תפילה זו הוא במפגש שבין נוסח קבוע לבין תפילה מאולתרת. היא נפתחת במילים המוכרות
לכל יהודי, אך ממשיכה לתפילה אישית הנולדת מתוך צורכי המשפחה והמציאות המשתנה.
בכל בוקר נוספו אליה שמות, בקשות ודאגות חדשות, והיא הפכה למעשה רוחני חי ומתחדש.

עדות זו מלמדת על מקומה המרכזי של האישה כמי שנשאה את התפילה אל תוך הבית.
לצד התפילות שבבית הכנסת התקיימה גם מסורת עשירה של תפילות אישיות, שנאמרו בלחש,
ליד המזוזה, ליד עריסת הילדים, או תוך כדי עבודות הבית. תפילות אלו לא תמיד זכו לתיעוד כתוב,
אך הן עברו מדור לדור והיו חלק בלתי נפרד מהמורשת הרוחנית של נשים יהודיות.

באדיבות נופר אלבז, מתוך הקורס "תפילת נשים, בית מדרש חי", באוניברסיטת בר אילן. העדות מבוססת על מסורת משפחתית שעברה מסבתה של הכותבת, ילידת מרוקו.

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

תפילת הלב של נשות קווקז

במשך מאות שנים חיו יהודי ההרים בכפרים מבודדים בהרי הקווקז. ספרי קודש היו נדירים,
נשים לא ידעו לקרוא עברית, וברוב הבתים לא היה סידור. ובכל זאת, התפילה לא נעלמה. היא לבשה צורה אחרת.

היא עברה מאם לבת, מן הזיכרון אל הלב, דרך המעשה, הקול והחיים עצמם. הבית, המטבח, הדלקת הנרות, הברכות והקינות היו למרחבים שבהם נשמרה האמונה והועברה לדורות הבאים.

חוה חנוכייב, סטודנטית בקורס "תפילת נשים" באוניברסיטת בר אילן, בחרה לתעד את עולמן הרוחני
של נשות קווקז דרך סיפורה של סבתה ודרך מסורות שנשמרו בעל פה.

כך היא מתארת את הרגע המוכר לה:
"כאשר סבתא שלי מקיימת מנהג כמו הדלקת נרות שבת, היא איננה מסתפקת בברכה קבועה
מן הכתב. היא עוצמת עיניים, פותחת את סגור ליבה ומשתפת את בורא עולם בכל מה שעובר עליה. היא מביעה תודה על הקיים, ומתפללת מעומק הנשמה למען עצמה, למען המשפחה שלנו
ולמען העם כולו."

העבודה מעלה גם שאלה מחקרית עמוקה:
"כאשר ניגשתי לחפש 'טקסט של תפילה' שישקף את עולמן של נשות קווקז, נתקלתי בפרדוקס: כיצד מציגים טקסט של קהילה שהאוריינות הדתית שלה הייתה כולה בעל פה?"

השאלה הזאת מובילה אל שירי העם, הקינות והברכות שעוברים בין נשים.
הבולט בהם הוא השיר בג'והורי "הנמלה והזמיר", המתאר זעקה של כאב ובקשה לישועה.

ג'והורי היא שפתם המסורתית של יהודי ההרים בקווקז. זוהי שפה יהודית-איראנית, הקרובה לפרסית,
שבה השתמרו שירי עם, קינות, ברכות ותפילות שעברו בעל פה בין דורות של נשים.

כך מתאר השיר את זעקתה של הנמלה:
"מגודל הכאב ברגל אבדה עליה דעתה,

המסכנה פתחה בזעקת שבר וקינה…"

ובהמשך:
"מכאב הרגל הפכתי לאבן.

גאל אותי מן הכאב, בוא."

בעבודתה מציעה חוה חנוכייב לקרוא את השיר לא רק כמשל או כשיר עם, אלא כביטוי של תפילה נשית. לדבריה, זעקת הנמלה מייצגת את קולן של נשות קווקז, אשר במרחב הקינות יכלו לבטא כאב,
תקווה ובקשה לישועה. חוה מציעה לקרוא אותו לא רק כשיר עם, אלא גם כביטוי של תפילה נשית, תפילה שנולדה מתוך החיים ולא מתוך הסידור.

"דווקא משום שנמנע מנשות הקהילה הידע הנרחב ב'דת הספרותית', כל תפילה של אישה קווקזית הופכת ליצירה אינטימית ואישית לחלוטין, תפילה שאינה נאמרת מן השפתיים ולחוץ,
אלא נובעת ישירות מתוך הנפש פנימה."

באדיבות חוה חנוכייב מתוך הקורס "תפילת נשים", אוניברסיטת בר אילן. 

"גאט פון אברהם", התפילה שפותחת את השבוע

במשך דורות נוהגות נשים בקהילות אשכנז לומר במוצאי שבת את תפילת "גאט פון אברהם", "אלוקי אברהם", תחינה ביידיש שנאמרה לפני ההבדלה, ברגע המעבר שבין קדושת השבת
לבין ימי החול. התפילה פותחת בפנייה אל אלוקי אברהם, יצחק ויעקב, וממשיכה בבקשות לשבוע של שמירה, בריאות, פרנסה, שלום, שמחה, בשורות טובות וגאולה. אף שבמקורות מסוימים היא מיועדת ל"אנשים, נשים וטף", במסורת החיים היא מזוהה במיוחד עם נשים ועם המרחב הביתי,
שבו עברה בקול, בזיכרון ובנוסחים שונים מדור לדור.

התפילה

"גאט פון אברהם און פון יצחק און יעקב, בעהיט דיין ליב פאלק ישראל פון אלעם בייזן…"

ובעברית:

"אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, שמור והגן על עמך ישראל האהוב מכל רע."

בהמשך מבקשת התפילה שהשבוע החדש יבוא באמונה, בבריאות, במזל, בברכה, בהצלחה, בפרנסה טובה ובסייעתא דשמיא לכל ישראל.

 

לאה מלוב, תיעדה את תפילת "גאט פון אברהם" כפי שנשמרה במשפחתה.
הזיכרון הראשון קשור לסבתה, גולדי, גולדה בריינדל לישנר, אמו של אביה, שחיה בשכונת סורוצקין בירושלים. לאה מספרת כי בשבתות שבהן התארחה בבית סבה וסבתה, הייתה כל המשפחה מתכנסת בסלון במוצאי שבת, לפני ההבדלה. סבתה עמדה ואמרה את התפילה ביידיש מתוך נוסח מודפס ומנוילן, שהיה שמור בבית בכמה עותקים. לאה עמדה לידה, ניסתה להצטרף ביידיש ולעיתים עברה לעברית. רוב התפילה נאמרה בקול שקט, כמעט אישי. אולם את סיומה אמרה הסבתא בקול ברור, כברכה המופנית אל כל בני הבית:

"אַ גוטע וואָך,
אַ געזונטע וואָך,
אַ מזלדיקע וואָך,
אַ פֿריידיקע וואָך,
אַ געבענטשטע וואָך."

ובעברית:

שבוע טוב,
שבוע של בריאות,
שבוע של מזל טוב,
שבוע של שמחה,
שבוע מבורך.

לאה מתארת את תחושת החמימות, הקדושה והשייכות שליוותה את המעמד:

"כל המשפחה עמדה מסביב, והיה נדמה כי לפני שהשבוע החדש מתחיל, הוא זקוק לברכתה של סבתא."

חנה הנדל, תפילה מול השמים

עדות משפחתית נוספת הביאה לאה מפי חמותה, חיה סימה, על סבתה חנה הנדל.

חנה הנדל נולדה בפולין ובהמשך חיה עם משפחתה בתל אביב, בדירה קטנה ברחוב יהודה הלוי. היא התאלמנה בגיל צעיר והייתה דמות מרכזית בחיי המשפחה, שותפה בגידול הילדים, בבישול, באפייה ובטיפול היום יומי. אחד הזיכרונות המשמעותיים ביותר ממנה קשור למוצאי שבת.
חנה הנדל הייתה יוצאת אל המרפסת, מביטה אל השמים ומחפשת את שלושת הכוכבים המסמנים את צאת השבת. מיד לאחר מכן הייתה אומרת את תפילת "גאט פון אברהם" ביידיש. חמותה של לאה ממשיכה לומר את התפילה כיום, אך בעברית.
גם כיום ממשיכה "גאט פון אברהם" למצוא דרכי חיים חדשות. לאה מתעדת כי נשים משתפות במוצאי שבת את נוסח התפילה, או את ברכת "אַ גוטע וואָך", בסטטוס שלהן בווטסאפ.
תפילה שנאמרה בעבר בסלון המשפחתי, מתוך דף מודפס ומנוילן, עוברת כעת גם במרחב הדיגיטלי.

באדיבות: לאה מלוב, מתוך הקורס "תפילת נשים, בית מדרש חי לקולות נשים במסורת היהודית", אוניברסיטת בר אילן. הערך מבוסס על עדויות משפחתיות ועל מחקר שערכה לאה על מסורת התחינות ביידיש. 

האם גם במשפחתכם השתמרה תפילה אישית, ברכה או מנהג שעברו מדור לדור? נשמח שתשתפו אותנו. יחד נמשיך לתעד ולשמר את המורשת הרוחנית של נשים יהודיות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.