"מֵהדּוּ וְעַד כּוּש"
קהילה יקרה,
השבוע, בנאום בכנסת, ראש ממשלת הודו Narendra Modi הזכיר את מגילת אסתר ואמר:
"מֵהדּוּ וְעַד כּוּש" ואז הוסיף משפט שנשאר איתי: "ישראל היא ארץ האבות, והודו היא ארץ האמהות”.
יש משהו בדימוי הזה שתופס.
ישראל היא המקום שבו מתחילים, והודו אולי המקום שבו עוצרים רגע, נושמים.
וזו לא רק מטאפורה. לאורך ההיסטוריה, הודו הייתה כמעט המקום היחיד שבו יהודים חיו בלי רדיפות.
לא כאורחים אלא בבית.
כך למשל קהילת יהודי קוצ’ין, קהילה עתיקה בדרום הודו. שם, שירת נשים עברה מאם לבת,
בשפה עתיקה שכמעט נעלמה ונשמרה דרך קול, דרך זיכרון, דרך החיים עצמם.
וחשבתי על הצעירים והצעירות שלנו, שאחרי הצבא נוסעים להודו. אולי זה לא רק טיול. אולי זו תנועה של הלב. אחרי תקופה אינטנסיבית יש צורך לעצור, לשאול, להיות.
"מֵהדּוּ וְעַד כּוּש" מתאר את המרחב העצום של ממלכת אחשורוש ובתוכו ניצבת אסתר המלכה
גיבורת המגילה של פורים.
אסתר לא רק פועלת ומצילה. היא גם חושבת קדימה.
" וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה…"
"קבעוני לדורות, כתבוני לדורות" – היא דורשת מחכמים למרות התנגדותם לכלול את המגילה.
אסתר מבינה שצריך להשאיר דרך ומוצאת דרך לשכנע ולתעד. היא יודעת שיהיו עוד אנשים, עוד נשים וגברים, שיזדקקו למילים האלה, לחכמה, לדרך הפעולה, לתקווה.
ובקהילת תפילת נשים זה בדיוק מה שאנחנו עושות.
לא רק אוספות תפילות, אלא משיבות קול.
זה גם המקום לומר תודה למאיה, מנהלת האתר שלנו, שחיה שנים רבות בהודו.
היא קראה את הניוזלטר, לקחה על עצמה לחבר אותנו לנשים שנושאות ידע מהקהילות בהודו
ואני מקווה שבקרוב יעלה ערך חדש על שירת הנשים.
שומרות. כותבות. מעבירות הלאה.
אז לקראת פורים, אני מזמינה אותך:
שלחי לנו משלוח מנות
תפילה, מנהג, מתכון פורים של אמא או סבתא, זיכרון.
כי אולי גם אנחנו,
כמו אסתר, נקראות לכתוב ולהדהד.
שבת שלום ופורים שמח,
שלך,
עליזה
וצוות תפילת נשים
