כולנו מכירים את אסתר. המלכה היפה, גיבורת מגילת פורים.
אבל אסתר היא הרבה יותר ממלכה יפה.
כשהיא מופיעה לראשונה במגילה, אסתר היא נערה יתומה, שקטה, ביישנית, צייתנית.
היא גדלה בבית בן דודה מרדכי, היא נלקחת לארמון ונבחרת להיות המלכה,
לאחר סילוקה של המלכה ושתי.
אבל בתוך סערת המאורעות, אסתר משתנה. היא מתבגרת, מתעוררת, ולוקחת פיקוד.
כאשר נגזרת גזירה להשמיד את כל היהודים, מרדכי פונה אליה
והיא, מתוך חשש טבעי, מהססת.
מרדכי נוזף בה ואז, מתרחש המהפך, אסתר קמה.
היא הופכת מדמות מובלת למובילה, נוטלת אחריות, מבקשת מהעם לצום שלושה ימים ולהתפלל.
אסתר לא מהססת לנהל ויכוח הלכתי עם מרדכי היהודי והוא מקשיב לדעתה ונוהג כפי שהורתה.
רק כאשר מזהה אסתר שהעם מאוחד וצם שלושה ימים, היא מתייצבת בפני המלך אחשוורוש
באומץ, בסיכון עצמי וובתבונה אסטרטגית.
היא זיהתה את נקודת החולשה של המלך ושל המן: אהבה למשתה ומסיבה.
בתבונה, היא הזמינה אותם לא פעם אלא פעמיים. ברגע האמת
שלפה את התוכנית הזדונית של המן להשמיד את כל היהודים,
בעודה שומרת את אחשוורוש בצד שלה ולטובת היהודים.
בחכמתה הצילה את היהודים, אחשוורוש התגייס למענם, הפור התהפך, המן נתלה על העץ
ומרדכי הפך להיות משנה למלך בארמון.
נוסף על כל זאת, אסתר מבינה את החשיבות של תיעוד האירוע וסיפורו לדורות הבאים
ומתעקשת לכלול זאת בתוך התנ"ך היהודי.
בפסוק אחד "לך כנוס את כל היהודים" היא משנה את מעמדה, ואת ההיסטוריה היהודית.
ומאותו רגע היא זו שמובילה. ומרדכי? "ויעש ככל אשר צִוְתָה עליו אסתר".
דף הבית » אישה ומנהג » מנהיגות נשית » אסתר המלכה
שתפו אותנו ברשתות
אסתר המלכה
תפילתה של אסתר המלכה. קול נשי בזמן של הסתר.
אסתר היא אחת משבע הנביאות, וניחנה ברוח הקודש. היא כתבה את מגילת אסתר ודרשה מחכמי הדור שהתנגדו, שהמגילה תישמר לדורות: "כתבוּני לדורות."
ההתנגדות להכללת המגילה בתנ"ך הוסרה ובקשתה התקבלה. חכמים ראו בה דמות שראתה למרחוק. לא רק את סכנת ההשמדה באותם ימים, אלא גם את ימי הגלות הארוכים שיבואו. מגילת אסתר, ללא אזכור שם האל וללא נס גלוי, היא עדות לאמונה בתוך מציאות של הסתר.
הצטרפו אלינו
קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית
עם ד"ר עליזה לביא
אסתר המלכה ונשים לאורך הדורות
נשים רבות מצאו באסתר המלכה מקור של הזדהות והשראה.
במיוחד נשות האנוסים בספרד ובפורטוגל, שנאלצו כמו אסתר להסתיר את זהותן היהודית.
באותם ימים קשים תחת שלטון האינקוויזיציה (המוסד החקירתי של הכנסייה הקתולית),
יהודים שחיו בזהות כפולה כ"נוצרים חדשים" נרדפו באכזריות על כל ביטוי של שמירת יהדות. הפחד היה יומיומי, והמרחב הדתי-קהילתי גווע. המצוות נותרו רק בין קירות הבית.
דווקא שם מאחורי תריסים מוגפים, בלט תפקידן של הנשים.
הן הפכו לשומרות הגחלת. הדליקו נרות, לחשו תפילות, שמרו מסורות והעבירו זיכרונות מאם לבת.
בדומה לאסתר, שנזהרה, שתקה ופעלה בעיתוי הנכון, גם הן נדרשו לעוצמה שקטה,
לאמונה עמוקה,
לתבונה ולעשייה מתוך אחריות.
במיוחד שמרו את זכרה של אסתר דרך קיום תענית אסתר: שלושה ימי צום שצמו בסתר, תוך סיכון חייהן,
כדי לבקש בגוף ובנפש שתתהפך הגזרה ושמה שעזר לאסתר אז יעזור להן היום.
אסתר הפכה לסמל, מודל ולחיקוי ולשותפה לדרך עבור נשים שהאמונה בלבן בערה חרישית.

בסיור לימודי עם החוקרת רות אריאל בטוי שבמחוז גליסיה בצפון מערב ספרד פגשנו את ההיסטוריון סוסו וילה, שחשף בפנינו פרק מרתק ומתועד היטב בתולדות יהודי המקום.
בראשית המאה ה־17 התוודתה נזירה ממוצא “נוצרי חדש” בפני האינקוויזיציה כי קיימה בסתר מנהגים יהודיים, שלדבריה למדה משלוש נזירות אחרות, גם הן ממשפחות של אנוסים, שחיו באותו מנזר.
זהו סיפור מטלטל על נשים מצאצאי משפחות יהודיות, שמצאו מקלט בתוך קהילה נוצרית דתית, אך המשיכו לשאת בתוכן זיכרון, מנהג ואמונה יהודית בסתר.
אחד הפרקים המתועדים והמרתקים ביותר בהיסטוריה הספרדית-יהודית של טוי.
אגם ברגר, השראה בשבי חמאס
דמותה של אסתר מוסיפה לדבר גם היום.
עדותה של אגם ברגר, שורדת שבי חמאס, מרעידה לב וממשיכה את הקו הדק שאותו טוותה אסתר
בין שתיקה לפעולה, בין פחד לאמונה.
במהלך השבי, סיפרה אגם, קיבלו לפתע סידורי תפילה. "הם פשוט נתנו לנו את זה וזה החזיק אותנו.
התפללנו, החזקנו בלוח השנה, ניסינו לשמור חגים… בפסח נמנעתי מחמץ,
ביום כיפור צמנו וגם בתענית אסתר הרגשתי שאני חייבת לצום."
אגם סיפרה שתחת תנאי שבי קשים במיוחד, מתוך חוסר ידע, קיימה את תענית אסתר משקיעת החמה בערב הקודם, ובכך צמה יותר מיממה. מתוך בחירה. מתוך אמונה.
כמו אסתר, גם היא ביקשה להצטרף לשרשרת של נשים יהודיות שהתפללו ושתקו,
הסתירו והחזיקו, ובשקט ניצלו.
אסתר מלמדת אותנו שכל אישה נושאת בתוכה את הDNA הנשי-יהודי, את חכמת הדורות
של האמהות שלנו ואת האפשרות לעורר שינוי.
היא מזמינה כל אחת מאיתנו להכיר בכוחה, לשאול מתי נכון לפעול ולדעת כוחה של תפילת נשים.
תפילת אסתר המלכה
וְאַחֲרֵי כֵּן הֵרִימָה קוֹלָהּ בִּתְפִלָּה וַתֹּאמַר:
אַתָּה הוּא הָאֵל הַגָּדוֹל, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וֵאלֹהֵי בִּנְיָמִין אָבִי, לֹא
מִפְּנֵי שֶׁטּוֹבָה אֲנִי לְפָנֶיךָ בָּאָה אֲנִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַזֶּה, כִּי אִם עַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ מִן הָעוֹלָם, כִּי בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל בָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְאִם יִשְׂרָאֵל יֹאבְדוּ מִן הָעוֹלָם מִי יֹאמַר לְפָנֶיךָ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם שָׁלֹש פְּעָמִים. כַּאֲשֶׁר הִצַּלְתָּ אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִתּוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וְאֶת דָּנִיֵּאל מִבּוֹר הָאֲרָיוֹת, כֵּן תַּצִּילֵנִי מִיַּד הַמֶּלֶךְ הַטִּפֵּשׁ הַזֶּה, וּגְמֹל נָא חֵן וָחֶסֶד עִמָּדִי בְּעֵינָיו.
בִּדְמָעוֹת אָמְרָה אֶסְתֵּר הַדָּבָר, וּבְתַחֲנוּנִים סִדְּרָה תְּפִלָּתָהּ:
בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת, שְׁמַע תְּפִלָּתִי בָּעֵת הַזֹּאת, גָּלִינוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מֵאַרְצֵנוּ, וּבַעֲווֹנוֹתֵינוּ מְכַרְתָּנוּ, לְמַעַן יִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב (דברים כח 68) וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאוֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קוֹנֶה. וְהַדָּת נִתְּנָה לְהָרְגֵנוּ, וְכֻלָּנוּ נִמְסַרְנוּ לַחֶרֶב וְהֶרֶג וְאָבְדָן וְלִכְלָיָה גְּמוּרָה כְּאֶחָד. זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם לוֹבְשִׁים שַׂקִּים וְיַשְׁלִיכוּ אֵפֶר עַל רָאשֵׁיהֶם. אִם חָטְאוּ הָאָבוֹת מֶה חָטְאוּ הַבָּנִים, אִם נֹאבַד מִי יִהְיֶה מוֹדֶה לְפָנֶיךָ, הַטַּף אִם חָטְאוּ וְהִכְעִיסוּ, מֶה עָשׂוּ יוֹנְקֵי שָׁדַיִם. יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם יָנוּעוּ מִקִּבְרָם עַל כִּי מָסַרְתָּ בְּנֵיהֶם לַטֶּבַח, כְּעַנְנֵי שָׁמַיִם אַתָּה מַעֲבִיר אוֹתָנוּ. כַּמָּה מְעַטִּים יְמֵי שִׂמְחָתֵנוּ, לְהָמָן הָרָשָׁע נָתַתָּ אוֹתָנוּ וּבְיַד אוֹיְבֵינוּ לְהָרְגֵנוּ.
מַזְכֶּרֶת אֲנִי לְפָנֶיךָ מַעֲשֵׂה אֲהוּבְךָ, מֵאַבְרָהָם אָחֵל לֶאֱמֹר, נִסִּיתָ אוֹתוֹ בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת, בָּחַנְתָּ אוֹתוֹ וּמָצָאתָ לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, סוֹעֵד וְסוֹמֵךְ הֱיֵה לִבְנֵי אֲהוּבְךָ וְהַכְנֵס אוֹתָם בְּאוֹת בְּרִית, רִיבָה רִיבֵנוּ אֶת הָמָן וּנְקֹם נִקְמָתֵנוּ בְּבֶן‑הַמְדָתָא עַל יְדֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. הַצַּר וְהַמֵּצִיק לְעַמְּךָ בִּקֵּשׁ לְכַלּוֹתֵנוּ כְּשֶׂה אֶחָד, וַיְהִי לְאוֹיֵב לָהֶם בְּכָל מְקוֹמוֹתֵיהֶם, שְׁבוּעַת בְּרִית עוֹלָם נִשְׁבַּעְתָּ עִמָּנוּ, עֲקֵדַת יִצְחַק תֵּרוֹם אוֹתָנוּ, זָרַק הָמָן אֶת הַכֶּסֶף לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִקְנוֹת אוֹתָנוּ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכְּרֵי כֶּסֶף, שְׁמַע קוֹלֵנוּ עָנֵנוּ וְהוֹצִיאֵנוּ מִצָּרָה לִרְוָחָה, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים שְׁבֹר אֶת הָמָן וְלֹא תִּהְיֶה תְּקוּמָה לְמַפַּלְתּוֹ.[i]
ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָשַׁלְתָּ מִימֵי קֶדֶם וּבוֹרֵא וְעוֹשֶׂה כָּל הָעוֹלָם וּמוֹשֵׁל עָלָיו, עֲזֹר נָא לְאַמָּתְךָ בּוֹדֵדָה אֲשֶׁר אֵין לָהּ עוֹזֵר אַחֵר כִּי אִם אַתָּה. כִּי בָּדָד יְשִׁיבָתִי הֵנָּה וּבָדָד אֲנִי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ בְּלֹא אֵם וְאָב. כִּיתוֹמָה עֲנִיָּה שׁוֹאֶלֶת צְדָקָה מִבַּיִת לְבַיִת, כֵּן אֲנִי שָׁאַלְתִּי רַחֲמֶיךָ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן בְּבֵית הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר נִלְקַחְתִּי הֵנָּה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה אֱלֹקִים הִנֵּה נַפְשִׁי, קַחֶנָּה מִיָּדִי אִם יִיטַב בְּעֵינֶיךָ, וְאִם לֹא תִּרְצֶה לָקַחַת אוֹתָהּ, הַצִּילָה נָא אֶת צֹאן מַרְעִיתְךָ מֵאֲרָיוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר קָמוּ עֲלֵיהֶם. אֲנִי אֲשַׁנֶּה אֶת בִּגְדֵי תִּפְאַרְתִּי וְאֶת כֶּתֶר מַלְכוּתִי אֲשֶׁר בְּרֹאשִׁי וְלֹא שָׂמַחְתִּי מִיּוֹם אֲשֶׁר הֱבִיאוּנִי הֵנָּה כִּי אִם בְּךָ.[ii]

[i]. הנה, כך נשמעת הקדמת המתרגם מתוך התרגום לעברית של תרגום שני המכונה, "פתשגן הכתב": "תרגום שני על מגילת אסתר בלשון עברי הקל להבין לכל בני עמנו אשר לא ידעו לשון התרגום… ולמען… לעשות כרצון איש ואיש אשר לא יבינו… וגם לנשים חיברתי… את דברי המגילה הזאת בלשון אשכנזי…" אהרן ב"ר מרדכי מטריבטש (תר"ל), ווילנא.
[ii]. ספר יוסיפון, פר' ד', בעריכת פלוסר, ד. (1978). ירושלים: מרכז זלמן שז"ר. [הנוסח המקורי צילום כתב‑יד עם הוספות].
מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים
פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.