שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

כתב היד מרבורדלו ותפילת האנוסות בפורטוגל

מאת: רות אריאל (קלוואו)

סודות מתחת לרצפה: כתב היד הנדיר של אנוסים בפורטוגל

ישנן מסורות שנשמרו בבתי כנסת מפוארים, וישנן כאלו ששרדו בלחש, בחדרים נסתרים ומתחת לרצפות עץ.
כתב היד מרבורדלו, שנחשף לאחרונה, הוא עדות מצמררת לעולמם המופלא של אנוסים בפורטוגל.
דרך ספר תפילות קטן שהוחבא במשך דורות, אנו נחשפות למסירות הנפש של נשים ששמרו על הגחלת היהודית בתנאים בלתי אפשריים.

ספר תפילות לאל עליון

כתב היד, שמקורו בכפר רבורדלו שבחבל טראס־אוש־מונטש, נושא את הכותרת:

Libro de Oraçoins ao Alticimo Deos todo Pedrozo
ספר תפילות לאל העליון הכל־יכול.

מדובר בכתב יד קטן ממדים, תשעים ותשעה עמודים על נייר כחול משורטט, כרוך בעור חום.
החוקרים משערים כי הועתק או נכתב במחצית הראשונה של המאה ה־19.
תוכנו מלמד עד כמה חיי האנוסים לא היו רק זיכרון רחוק של יהדות שנכפתה עליה המרה,
אלא מערכת חיה של תפילות, הוראות מוסר, פסוקים, מנהגים ותיעוד משפחתי.

הספר מחולק לשלושה חלקים עיקריים:
בחלק הראשון מופיעות תפילות והמלצות מוסריות;
בחלק השני, המכונה Couzas Devinas, "דברים אלוהיים", מופיעים עיקרי אמונה, מצוות וקטעים מקראיים;
ובחלק השלישי נרשמו אירועים משפחתיים: לידות, חתונות, פטירות ותפילות נוספות.

כך הופך כתב היד לא רק לספר תפילה, אלא גם לארכיון משפחתי.
הוא מחזיק בתוכו את מה שנאסר להחזיק בגלוי: זהות, זיכרון, שפה דתית ושייכות.

סריקה דיגיטלית של כתב היד מרבורדלו שהכין פרופ' אבי גרוס.
התמונה צולמה בשנת 2008 על ידי ד"ר יואל רפל,
שבאותו ביקור גם היה הראשון לשלוח את כתב היד בפקס.

היהדות שנשמרה בבית

סיפורו של כתב היד קשור בדמותה של דונה תרזה פאיש דיאש, מצאצאי האנוסים באזור.
רות אריאל, שחקרה ותיעדה את הקהילה, פגשה אותה בשנת 2002.
דונה תרזה הייתה כלתו של אלפרדו גשפאר, מי שנזכר כבעליו של כתב היד בשנת 1928,
וכמי שהיה ככל הנראה האדם האחרון שחי בגלוי כיהודי ברבורדלו.

אלפרדו גשפאר היה קשור לתנועת ה־Resgate, "ההצלה" או "ההשבה", שהוביל קפטן ברוש באשטו בפורטו בראשית המאה ה־20, מתוך ניסיון לקרב את צאצאי האנוסים בחזרה לחיים יהודיים גלויים.
לפי העדות שנמסרה, גשפאר אף חגג בר מצווה במסגרת תנועה זו, והיה פעיל בקשרים שנרקמו בין פורטו, ברגנסה ושאבש.

לפני מותו מסר גשפאר את כתב היד לכלתו, דונה תרזה, וביקש ממנה לשמור עליו ולא להיפרד ממנו.
היא אכן שמרה עליו במשך עשרות שנים. כמעט לא הראתה אותו לאיש. הספר הוסתר בביתה, עטוף בבדים, בתוך קופסה, מתחת לרצפה. כדי להוציאו היה עליה להרים כמה מרצפות.

הדימוי הזה, ספר תפילות המונח מתחת לרצפה, הוא כמעט סמל לכל עולמן של האנוסות:
יהדות שאינה נעלמת, אלא עוברת למרחב הביתי, הנשי, הסודי. לא במרחב הציבורי, אלא בחדר. לא בקול רם, אלא בלחש. לא תמיד בכתב תקני, אלא בשפה מעורבת, חיה, גבולית, שהחזיקה זיכרון.

תפילה בלשון גבול

כתב היד מרבורדלו כתוב בשפה שאינה פשוטה לפענוח. הוא משלב פורטוגזית, גליסיאנית־פורטוגזית,
לשונות גבול, מושגים תיאולוגיים, קטעי תהילים, תפילות ותיעוד משפחתי. פרופ’ אבי גרוס, שקיבל גישה יוצאת דופן לכתב היד בשנים 2017 או 2018 דרך המרכז ללימודי יהדות טראס־אוש־מונטש, הכין סריקות איכותיות שלו והקדיש שנים לתרגום, השוואה ומחקר.

עבודת הפענוח אינה רק לשונית. היא גם היסטורית, משפחתית ורוחנית. התפילות מושוות לעדויות ממשפטי האינקוויזיציה, לשמות משפחה מקומיים, למסורות שהועברו בעל פה, ולדפוסים חוזרים של חיי אנוסים באזור.

דווקא השיבושים, המעברים בין לשונות, והנוסחים הבלתי אחידים, מלמדים על חיים דתיים שלא עברו דרך מוסדות מסודרים. זו אינה יהדות של בית מדרש פתוח או קהילה מוכרת. זו יהדות של מטבח, מחסן, מרתף, קופסת עץ, בד רקום, נר שמכסים במהירות כשמישהו זר מגיע.

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

נשים כשומרות התפילה

כאשר היהדות נדחקה מן המרחב הציבורי, הבית נעשה למקדש קטן. שם הודלקו נרות. שם נשמרו מילים. שם עברו תפילות מאם לבת, מסבתא לנכדה, לעיתים ללא הבנה מלאה של מקורן,
אך מתוך ידיעה עמוקה שצריך לשמור.

בעדויות מטראס-אוש-מונטש חוזרים חפצים ומנהגים הקשורים במיוחד לנשים: בדי תפילה רקומים ששימשו בטקסים ובחגים, לעיתים בצבעים שונים לפי אירועי חיים שונים: מנורות שמן שנקראו “נרות האדון” ושימשו להדלקת נרות שבת בסתר, תפילות שנאמרו בעל פה, וחפצי קודש שהוסתרו בארונות סודיים.

בביתו של מייג’ור אפונסו משאבש, דמות מרכזית ברשת הזיכרון המקומית, תועדו חפצים מסוג זה:
ארון סודי, מעין היכל מוסווה כחלון או כארון רגיל, מנורות שבת שניתן היה לכסות במהירות במקרה של סכנה וכתבי יד נוספים של תפילות אנוסים, שנשמרו במשפחה והוצגו רק במקרים נדירים.

הפרטים הללו מספרים סיפור רחב: האנוסים לא היו רק יחידים שפחדו. הם היו רשת. משפחות שהכירו זו את זו, נישאו זו לזו, שמרו זו על זו, סחרו זו עם זו, והעבירו ביניהן זיכרון יהודי מוצפן.
בתוך הרשת הזאת, לנשים היה תפקיד מכריע: הן שמרו את השבת בתוך הבית, את התפילה בתוך הגוף,
ואת המסורת בתוך המעשה היומיומי.

ההיכל הסודי בבית מייג’ור אפונסו בשאבש

נרות שאפשר לכסות

אחד הפרטים המרגשים ביותר בעדויות הוא תיאור מנורות השמן ששימשו להדלקת נרות שבת בסתר. כלפי חוץ הן יכלו להיראות ככלי בית רגילים, דומים לקומקומים או לסירי ברזל. בערב שבת היו ממלאים אותן בשמן זית ומדליקים. אם אדם זר נכנס, היה אפשר לכסות את הכלי במהירות ולהסתיר את הלהבה.

זהו מנהג קטן הנושא עולם שלם.

הלהבה קיימת, אך אסור שתיראה.
השבת נכנסת, אך אסור לה להכריז על עצמה.
האישה מדליקה, אך עליה להיות מוכנה להסתיר.

הנר הזה הוא תפילה. הוא גם פחד. הוא גם גבורה. הוא גם עדות לכך שמנהג יהודי יכול לשרוד
גם כאשר אין לו שם גלוי, גם כאשר אין רב, אין קהילה מוכרת, אין בית כנסת פתוח ואין ספר מודפס.

"מנורות האדון", מנורות השבת הסמויות.

כתב היד כחוליה חיה

כתב היד מרבורדלו אינו עומד לבדו. הוא חלק ממארג רחב של זיכרון יהודי סמוי בצפון פורטוגל.
לצד כתב היד נשמרו תפילות בעל פה, כתבי יד משפחתיים נוספים, חפצי פולחן, בגדי תפילה, ארונות מסתור, מנורות שבת ועדויות משפחתיות.

המרכז ללימודי יהדות טראס-אוש-מונטש, שפעל במשך שנים, סגר את שעריו בדצמבר 2024, והארכיון שלו הועבר לעיריית שאבש. דונה תרזה פאיש דיאש נפטרה, וילדיה התחייבו להמשיך לשמור על כתב היד, המוחזק כיום בכספת.

וכך, כתב היד הקטן מרבורדלו ממשיך לדבר.
לא בקול גדול, אלא בקול שבור, מעורב, מוסתר, עקשן.

הוא מזכיר לנו שתפילה אינה נשמרת רק בסידורים רשמיים. לפעמים היא נשמרת בדף כחול ישן. לפעמים בתוך שמות של לידות ופטירות. לפעמים מתחת לרצפה.
לפעמים אצל אישה שקיבלה הוראה אחת: לשמור.

אבן של מנורה, שנלקחה לפני יותר מ-500 שנה מבית-כנסת יהודי עתיק באוטיירו סקו (Outeiro Seco), שאבש (Chaves),   צפון פורטוגל.

האנוסות: זיכרון שלא נכבה

פורטוגל הייתה בעבר בית לאחת הקהילות היהודיות החשובות באירופה.
גירוש ספרד בשנת 1492 והגירוש וההמרה הכפויה בפורטוגל בשנים 1496-1497 שינו את גורלם
של יהודי חצי האי האיברי. רבים מהם הפכו ל“נוצרים חדשים”, אך בתוך בתים רבים המשיכו להישמר מנהגים יהודיים, לעיתים במשך דורות.

האנוסות נשאו חלק מרכזי בשימור הזה. דווקא משום שהבית היה המרחב שבו יכלו להתקיים חיים יהודיים סמויים, נשים נעשו שומרות הסף של הזיכרון: בהדלקת נרות, בהימנעות ממאכלים מסוימים, בתפילות משפחתיות, בכיסוי חפצים, בשמירת שמות, ובחינוך הילדים לזהירות
ולשייכות גם יחד.

כתובת בעברית במרתף ביתו                                   של מייג’ור אפונסו.

היום, כאשר קהילות יהודיות בפורטוגל שבות וצומחות בליסבון, בפורטו, בבלמונטה
ובמקומות נוספים, וצאצאי אנוסים מבקשים לגלות מחדש את שורשיהם,
כתב היד מרבורדלו מקבל משמעות חדשה.

הוא אינו רק שריד מן העבר.
הוא קריאה מן העבר אל ההווה.

הוא מבקש מאיתנו לשאול:
אילו תפילות נשמרו מחוץ לסידור?
אילו נשים החזיקו את היהדות בלי שיכתבו את שמן?
אילו מנהגים נראים קטנים, אבל בתוכם שמורה היסטוריה שלמה?
ומה עוד מונח, עד היום, מתחת לרצפה של הזיכרון היהודי?

באדיבות רות אריאל (קלוואו) מחברת-שותפה בפרויקט "אינטר-אייד" (Inter-Aid) 

עוד על המחקר של רות, על המסע איתה בעקבות האנוסות ועל האנוסות תוכלו לקרוא בספר מנהג נשים מאת ד"ר עליזה לביא

הערה על החומרים המצולמים

הערך מבוסס על עדותה ומחקרה של רות אריאל קלוון, שותפה למיזם Inter-Aid, ועל תיעוד שנאסף באזור טראס-אוש-מונטש.

האם גם במשפחתך עברו סיפורים, מנהגים או חפצים הקשורים למורשת האנוסים? אנחנו מזמינות אותך להושיט יד ולהוסיף את הסיפור האישי שלך לזיכרון הקולקטיבי שלנו. שלחו לנו את הסיפור שלך ואולי נזכה לתעד יחד עוד פרק מופלא בהיסטוריה המשותפת שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.