מייל אחד, מכתובת לא מזוהה מוונקובר, פתח עולם נשי־יהודי שלם.
כך קרה כשקיבלתי מכתב מהחוקר פרופ׳ הילל גואלמן, בעקבות פנייה שלו למידע על תפילות נשים
לשילוב בקהילה שלו.
השיח שהתפתח בינינו על טקסט, תפילה וחיים, הוביל אותו חזרה אל אלבום משפחתי ישן של אביו.
שם, בין הדפים, נמצאה תמונה אחת: סבתא רבתא שלו, שכונתה “בובה בודנה”.
היא יושבת ליד שולחן, ולצידה ספר פתוח.
אישה. ספר. בית. אך ככל שמתבוננים בתמונה, היא חדלה להיות רגע פרטי והופכת לשער.
בובה בודנה חיה ככל הנראה באירופה של שלהי המאה ה־19 או ראשית המאה ה־20,
אך פרטיה המדויקים אינם ידועים. דווקא העמימות הזו מאפשרת צהר אל מעבר לסיפור אחד,
אל מרחב שלם של חיים נשיים יהודיים.

בובה בודנה, סבתו של פרופ' הלל גולמן