האלמנה ראם נולדת
נובוגרודק [צפון רוסיה הלבנה], 3 בדצמבר 1831. צללי הערב נטו מעל שרידי חומת המבצר העתיק ורק הדי הקרב שבין המורדים הפולנים וחיילי הצבא הרוסי הפרו את שלוות הערב היורד.
בביתה של משפחת הרכבי שבמרכז העיירה נשמעו קריאות 'מזל טוב'. תינוקת נולדה, ושמה בישראל דבורה. כבר מילדותה, שחלפה בנעימים "בֵּין שְדוֹת זָהָב, עַל שְפַת פֶּלֶג תָּמִים… שָם יִפּוֹל צְלִיל בָּרוֹם בִּשְעַת אָבִיב מֻקְדָּמָה, עִם שִירַת הַסְּנוּנִית בְּעֹמֶק שְחָקִים נַעֲלָמָה", כפי שתיאר את נוף העיירה המשורר הפולני אדם מיצקביץ' בן נובוגרודק, היתה דבורה מוקפת בספרים. צ'רנה איטה, אמה של דבורה, בת למשפחת שטראשון הידועה, היתה 'מלומדת ומשכלת וחכמה נפלאה', ועל פי עדות נכדתה היא 'חתמה על כתב-עת גרמני וסיפרה לי את תוכנן של טרגדיות שקספיר'. אביה, מראשוני המשכילים היהודים במרחב זה,
תואר כ'סופר מהיר בשפת קדשנו ואוהב אמת לספרות ישראל'. על מדפי ארון הספרים בבית הרכבי ניתן
היה למצוא, בצד כרכי התלמוד הבבלי וספרי הלכה, גם מגוון רחב של ספרי השכלה, מיטב הספרות העולמית וספרי מדע פופולרי. וכמקובל במשפחות שנמנו עם חוגי הנאורות היהודית דבורה ואחיותיה התחנכו לאור ערכיה של תפיסת עולם זו. כתוצאה מכך דבורה שלטה במגוון שפות [פולנית, גרמנית, רוסית ועברית],
דבר שאיפשר לה להרחיב את אופק מבטה אל מחוזות תרבותיים רחבים ומגוונים. וכך גם באשר לנישואיה. צעירות יהודיות שהשתייכו לחוגי הנאורות תפסו את מוסד הנישואין כמרחב שמציע לא רק קורת גג משותפת ובטחון כלכלי אלא גם שותפות רעיונית ותרבותית בין בני הזוג, גם אם משמעות הדבר היתה נישואין בגיל מבוגר יותר מהמקובל בחברה היהודית. ודבורה, כאחיותיה, המתינה בסבלנות עד שתמצא בן זוג שיחלוק איתה את השקפת עולמה. זו הסיבה לכך שרק במלאת לה עשרים שנה נישאה לדוד, בן למשפחת רום [ראם], בעלת בית הדפוס המפורסם שפעל בווילנה, בירת הלמדנות וערש הנאורות היהודית במזרח אירופה. ואולם, כעבור תשע שנים הלך דוד לעולמו, ובית הדפוס נותר ללא מנהל. בהיעדר בן משפחה בעל יכולת להמשיך את מסורת הניהול המשפחתית של בית הדפוס היא ניצלה את ההזדמנות שנקרתה לידה ובצעד חריג במציאות החברתית בת הזמן קיבלה על עצמה למלא את מקומו של בן זוגה.
מהלך זה, שמעיד הן על שאיפותיה והן על אופייה הייחודי, זימן לה את האפשרות לפרוש כנפיים.
והיא אכן הגביהה עוף. בתוך פרק זמן קצר היא מיצבה את עצמה כמנהלת הבלעדית של בית הדפוס,
שנקרא מעתה 'דפוס האלמנה והאחים ראם', רכשה מכונות דפוס מודרניות, הטמיעה תהליכי תכנון,
ייצור ובקרה קפדניים, ופרשה רשת רחבה של סוכני מכירות באירופה ואף מעבר לים.
במהלך השנים שבהן ניהלה את בית הדפוס, עד לפטירתה בשנת 1903, בית הדפוס שלה, שהיה לגדול מסוגו בעולם היהודי כולו, הוציא לאור למעלה מאלפיים כותרים, ובהם ש"ס ווילנא שנחשב עד היום כמהדורה המדויקת והנלמדת ביותר בעולם היהודי.
