תפילות, ברכות, שירים, מנהגים וזיכרונות עברו במשך דורות מיד ליד, מאם לבת, מסבתא לנכדה.
מסע באתונה החזיר אותי לשאלה שמלווה אותי שנים: מה נשאר מן העולם הנשי העשיר של יהדות יוון,
ומה עוד אפשר לאסוף לפני שיהיה מאוחר?
"למה אין אצלך כמעט תפילות ומנהגים של נשות יוון?"
את השאלה הזאת אני נשאלת כבר שנים. והאמת היא שגם אני שואלת אותה.
במסע הארוך של תפילת נשים, בחיפוש אחר תפילות, מנהגים, ברכות וסיפורי חיים של נשים יהודיות מקהילות ברחבי העולם, הגיע אליי מעט מאוד מיוון. אחד הפריטים המיוחדים שפגשתי היה
הברכה לחתן ולכלה של יהודי קורפו.
אבל קשה היה לי להאמין שזה הכול.
יהדות יוון הייתה פסיפס עתיק ועשיר של קהילות שונות זו מזו. קהילות רומניוטיות, מן העתיקות בעולם היהודי, התקיימו ביוון במשך דורות רבים ופיתחו נוסחי תפילה, פיוטים, שפה ומנהגים משלהן.
לצדן צמחו לאחר גירוש ספרד קהילות ספרדיות גדולות, שבהן הלאדינו הייתה שפת הבית והתרבות,
ובראשן סלוניקי, אחד המרכזים היהודיים החשובים בעולם.
מיאנינה וסלוניקי ועד קורפו, אתונה, חלקיס, וולוס, טריקלה, רודוס וקהילות נוספות, התקיימו מסורות מקומיות שונות, שפות שונות, מנהגים שונים ודרכים שונות לחיות חיים יהודיים.
וככל שנחשפים לעושר הזה, השאלה מתחדדת:
איפה הקולות של הנשים?
מה הן שרו לילדים?
מה לחשו לכלה לפני החופה?
איך בירכו יולדת?
אילו תפילות אמרו בשעת מחלה, פחד או געגוע?
מה הכינו לחג?
מה רקמו?
אילו סיפורים סיפרו?
ואילו מנהגים התקיימו דווקא בבית ולא נכנסו לסידור, לפנקס הקהילה או לספרי ההיסטוריה?
כאן נמצא בעיניי אוצר שעוד אפשר להציל.
כי חלק גדול מן הזיכרון הנשי לא נשמר בארכיון הרשמי. הוא עבר בתוך המשפחה: במנגינה, במשפט בלאדינו או ביוונית, בברכה של סבתא, במתכון, בתצלום, בחפץ, בסיפור או במנהג שאיש כבר אינו זוכר להסביר
את מקורו.
וכאשר עולם שלם כמעט הושמד, כל פרט כזה הוא לא רק זיכרון משפחתי. הוא חלק מן הפסיפס החסר
של יהדות יוון.
ואז הוזמנתי לאתונה.

מכיוון שהעמוד עדיין בהקמה וצומח ממש עכשיו, נשמח מאוד לשמוע גם מכן! אתן מוזמנות לשתף אותנו במנהגים, בזיכרונות ובתפילות שעוברים במשפחה שלכן, ולקחת חלק ביצירת הפסיפס הנשי והמרגש הזה.
