שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

חנה סנש: מחשבות לקראת שנה חדשה

מאת: ד"ר עליזה לביא

על חשבון נפש, שליחות, אמונה ושמחה

אנחנו רגילים ללמוד על חנה סנש כגיבורה. הצנחנית, המשוררת, הצעירה שיצאה בשליחות אל אירופה הכבושה ולא שבה. אנחנו מכירים את השירים שכתבה: ״אשרי הגפרור״ ואת ״אלי, אלי״.
אך בתוך היומנים והמכתבים שלה מתגלה חנה נוספת: צעירה שחיפשה את דרכה, התלבטה, שאלה,
הטילה ספק, התגעגעה, ביקשה סליחה, ובעיקר לא הפסיקה לבדוק את עצמה. 
אולי דווקא חנה הזאת יכולה ללוות אותנו בפתיחת שנה חדשה. 

חנה סנש נולדה בבודפשט ב-1921 למשפחה יהודית ליברלית ומעורה בחברה ההונגרית.
אביה, בלה סנש, היה סופר, עיתונאי ומחזאי, ונפטר כשהייתה בת שש. חנה למדה בבית ספר קלוויניסטי לבנות, השתתפה בשיעורי יהדות ובפעילות של הקהילה הניאולוגית, ובהמשך, על רקע האנטישמיות הגוברת בהונגריה, העמיקה זהותה היהודית והציונית. ב-1939, בגיל שמונה עשרה, עלתה לבדה לארץ ישראל.
היא למדה בבית הספר החקלאי בנהלל ובהמשך הצטרפה לקיבוץ שדות ים. ב-1943 התנדבה לשליחות הצנחנים, במרץ 1944 צנחה ביוגוסלביה, וביוני חצתה את הגבול להונגריה, שם נתפסה. לאחר חודשים של חקירה ועינויים הוצאה להורג בבודפשט ב-7 בנובמבר 1944. 

אבל בין התחנות של הביוגרפיה שלה שזורות מאות שורות שאותן כתבה ובהן היא מנסה להבין:
מי היא מבקשת להיות?

לחזור אל היהדות בדרך שלה

חנה לא נכנסת בקלות לחלוקה המוכרת של ״דתייה״ או ״חילונית״.

היא לא חיה במסגרת הלכתית מחייבת, אך עם הזמן השפה היהודית הולכת ותופסת מקום עמוק בחייה. לאחר עלייתה לארץ היא כותבת בהתפעלות על גילוי הספרות העברית ומספרת כי החלה לקרוא בתנ״ך, שאותו, לדבריה, עד אז כמעט לא הכירה. דווקא בארץ הופכים התנ״ך, השבת, ראש השנה ויום הכיפורים ממורשת רחוקה למקורות שדרכם היא בוחנת את עצמה ואת חייה. כבר בראש השנה הראשון שלאחר הפרידה מביתה היא כותבת לאמה שבהונגריה, כי החגים לא יתקיימו ״במסגרת חגיגית ביותר״, אך מוסיפה שבנפשה היא מבלה איתה את ימי ראש השנה. "אין כאן בית כנסת, מחזור או טקס מפואר", אבל יש זמן יהודי שמחזיר אותה אל הבית,
אל אמה ואל עצמה.

״את החגים לא נקיים במסגרת חגיגית ביותר, ואני חוששת, אמא, שגם אצלך יעברו ימים אלה בעצבות.
עם כל מה שמעסיקות אותי התכניות והנסיעה, הרי מחשבותי חוזרות ושבות בכל זאת אלייך,
ובנפשי אני מבלה את ימי ראש השנה האלה אתך״ (חנה סנש, מכתב לאמה, 13 בספטמבר 1939).

חנה סנש, 1941, באדיבות בית חנה סנש

לתת דין וחשבון לעצמי

שנה לאחר מכן, בערב יום הכיפורים 1940, היא מדייקת לעצמה את משמעות היום: ״רצוני להתוודות,
לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לאלוהים… להשוות מה שהיה צריך להיות לעומת מה שהיה״.

חנה עורכת חשבון נפש כן ואמיתי. לא רשימת אשמות בלבד, אלא השוואה בין החיים שהיא חיה לבין האדם שהיא מבקשת להיות. היא אינה מסתפקת בהתבוננות לאחור, אלא מציבה תכנית לשנה החדשה:
ללמוד, להתעמק, ובעיקר ״חיפוש הדרך: להיות בן אדם״. זהו מעין מנהג אישי שהיא יוצרת לעצמה:
פעם בשנה לעצור, לכתוב, להתבונן, להחליט, ואז לחזור ולבדוק.

״על תוכן היום אשמור״

בספטמבר 1941, בערב ראש השנה בנס ציונה, מנסחת חנה ביומנה שאלה כמעט בלתי צפויה:
״המאמינה אני באלוהים? איני יודעת. אלוהים שלי מורכב מאוד… אני מאמינה למרות הכל, שהעולם נברא למען הטוב, ואין רע בעולם שלא יבצבץ בו שמץ של אור, של טוב״. הספק אינו מונע ממנה לפנות אל אלוהים. אולי להפך, הוא הופך את השיחה לכנה יותר. אלוהים אינו תשובה פשוטה עבורה, אלא ביטוי לכוחות מוסריים, לטוב שהיא מבקשת להאמין בו בתוך עולם שהולך ונחרב.

זמן קצר לאחר מכן, בערב יום הכיפורים 1941, היא כותבת במפורש שלא תצום. היא אינה מרגישה צורך בכך, אך מיד מוסיפה משפט חשוב בהרבה: ״אבל על תוכן היום אשמור״. היא בודקת את מעשיה ומתוודה
על אדישות, חוסר עשייה, מילים שאין מאחוריהן מעשה, בזבוז זמן וכוחות וחוסר התחשבות בזולת.
היא אינה מוותרת על המסורת משום שאינה מקיימת אותה בדיוק כפי שקיבלה אותה.
במקום זאת, היא שואלת מה נמצא בליבה, ומה מתוכה היא יכולה לקחת אל חייה.

יומנה של חנה סנש, שאותו התחילה לכתוב בגיל 13. באדיבות בית חנה סנש

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

״מה את מקבלת מהחיים?״

אבל חשבון הנפש של חנה אינו עוסק רק בחובה ובשליחות. במאי 1943, לאחר שנים שבהן היא דורשת מעצמה שוב ושוב לתת, לעבוד, להתגייס ולהשפיע, היא עוצרת ושואלת:

חנה סנש, 1943, באדיבות בית חנה סנש

״מה את מקבלת מהחיים? רק את אשר את נותנת״. ומיד נשמעת הסתייגות אנושית מאוד:
״אבל גם לא די… לא רק חובות, לא רק מתיחות ואידיאולוגיה, שמחה צריכים״.
ולפתע הגיבורה היא שוב אישה צעירה. היא יודעת שאי אפשר לחיות רק מתוך חובה,
גם אידיאל זקוק לשמחה, לקִרבה, לאהבה, למשהו שממלא מחדש את ״המלאי״ שממנו אנחנו נותנות.

אולי זו אחת המתנות הגדולות שחנה משאירה לנו: האחריות לתת לעולם אינה מבטלת את האחריות שלנו לשאול מה נותן לנו כוח להמשיך.

חברי משלחת הצנחנים בסלובקיה עם הנהגת הישוב. באדיבות בית חנה סנש

מן המילים אל החיים

שוב ושוב חוששת חנה ממילים יפות שאין מאחוריהן מעשה. בתפילה אישית היא מבקשת שהמילים לא יהיו ״מליצות בלבד״, אלא תעודה לחייה. וזה החוט שעובר בין היומן ובין הבחירות שעשתה: לא להסתפק בשאלה מה נכון, אלא לשאול מה היא מוכנה לעשות בעקבות התשובה.

חייה הסתיימו מוקדם כל כך, אבל השאלות שהשאירה אינן שייכות רק לזיכרון הלאומי. מי אני מבקשת להיות? מה היה צריך להיות, ומה היה? מה אני נותנת? מה ממלא אותי?
אילו מילים שלי עדיין מחכות להפוך למעשה?

פתק הפרידה, באדיבות בית חנה סנש

בפתק שנמצא בבגדיה לאחר הוצאתה להורג בבודפשט ב-7 בנובמבר 1944, בגיל 23 כתבה לאמה:
״אמי היקרה והאהובה,
אין לי מילים, רק זאת אוכל להגיד לך:
מיליוני תודות.
סלחי לי אם אפשר…
באהבה אין קץ,
בתך״.

מקורות: חנה סנש, יומנים, שירים, עדויות, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1994,  פרויקט בן יהודה.

הצעה למנהג לקראת שנה חדשה

לקראת ראש השנה או יום הכיפורים, אפשר לפתוח מחברת ולכתוב לעצמנו ארבע שאלות,
ברוחה של חנה:

מה ביקשתי להיות השנה, ומה היה בפועל?
על מה אני מבקשת סליחה?
מחנה בשילה, דרך חנה סנש ועד אליי, איזה חוט אני מזהה של בחירה, אומץ ושליחות?
איזה קו אני רוצה לשרטט לעצמי לשנה הבאה, ולאן אני מבקשת שהוא יוביל אותי?
מה אני מבקשת לתת בשנה הבאה? ומה אני צריכה לקבל, כדי שיהיו בי שמחה וכוח לתת?

שמרו את קובץ התשובות וחזרו אליו בעוד שנה.

אולי זה כל הסיפור של תשובה: לא להיות אדם אחר, אלא להתקרב עוד מעט אל האדם
שביקשנו להיות.

אילו מחשבות יש לך לקראת השנה החדשה? ואיזו שאלה מתוך כתביה של חנה סנש מהדהדת בך במיוחד?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.