מי הייתה לואיז רוטשילד?
לואיז דה רוטשילד (1820-1894) הייתה בתו הצעירה של נתן מאיר רוטשילד, מייסד בית רוטשילד בלונדון. בשנת 1842 נישאה לבן דודה, מאייר קרל פון רוטשילד, מן הענף הפרנקפורטי של המשפחה, ועברה לחיות בפרנקפורט. היא הייתה אם לשבע בנות. אך בכך לא הסתכמה פעילותה.
מן החומרים שנמצאו בארכיון רוטשילד בלונדון עולה כי לואיז הייתה אישה אדוקה, עסקה בכתיבה בנושאים דתיים, והקימה ומימנה מוסדות צדקה וחינוך רבים בפרנקפורט.
ככל שנחשפתי לדמותה, החלה להתעורר שאלה רחבה יותר:
האם מאחורי ספרי התפילה שכתבו נשים עמדה גם רשת של נשים אחרות, שתמכו, עודדו, מימנו,
קידמו או העניקו להם מעמד?
השאלה הזו מקבלת עומק נוסף כשחושבים על נשים יהודיות נוספות שפעלו באותה מאה, ובהן הסופרת והמחנכת גרייס אגילר. כמו פאני נוידא, גם אגילר ביקשה להעניק לנשים יהודיות שפה של אמונה, זהות ושייכות. בשלב זה אין בידינו הוכחה לקשר ישיר בינה לבין לואיז רוטשילד או פאני נוידא, אך הצבתן זו לצד זו מעוררת שאלה רחבה יותר על רשתות של כתיבה, השראה, תמיכה והפצת רעיונות בקרב נשים יהודיות באירופה במאה ה־19.
בפנייתי לארכיון רוטשילד בלונדון התברר כי בארכיון שמורים שני עותקים שונים של שעות התייחדות,
שנדפסו בשנת 1879 אצל שני מו"לים שונים. בשני העותקים מופיעה אותה הקדשה מודפסת ללואיז רוטשילד.
הממצא הזה משנה את אופן הקריאה של הספר. אין מדובר בהקדשה פרטית שנכתבה ביד על עותק יחיד.
זו הקדשה שהודפסה כחלק מן הספר עצמו. כלומר, המחברת והמו״לים ביקשו לקשור את שמה של לואיז רוטשילד אל הספר באופן פומבי.
עם זאת, אנשי הארכיון אישרו כי אין בידיהם מכתבים, יומנים או מסמכים פרטיים של לואיז רוטשילד שיוכלו להסביר כיצד נולדה ההקדשה או מה היה טיב הקשר בינה לבין פאני נוידא.
עוד התברר כי הארכיון הפרטי של משפחת רוטשילד מפרנקפורט התפזר במשך השנים בין בנות המשפחה וצאצאיהן, שנישאו למשפחות שונות ברחבי אירופה. ייתכן אפוא שהתשובות אינן אבודות – אלא עדיין מפוזרות בארכיונים פרטיים שטרם אותרו.
שאלות שמחכות למחקר
ככל שהמחקר מתקדם, מתברר שאולי הסיפור איננו רק על שתי נשים.
ייתכן שהוא מספר על רשת רחבה בהרבה.
אישה אחת כתבה.
אישה אחרת העניקה השראה, מעמד או תמיכה.
ועדיין נותרו שאלות פתוחות:
האם לואיז רוטשילד הכירה את פאני נוידא?
מי יזם את ההקדשה?
האם הייתה מעורבת בהפצת הספר?
האם תמכה במימון מהדורות?
האם קיימת התכתבות ביניהן?
האם נשמרו מסמכים בארכיונים אחרים?
בשלב זה אין בידינו תשובות.
דווקא משום כך המחקר נמצא רק בראשיתו.
למה זה חשוב?
במשך שנים נכתבה ההיסטוריה היהודית בעיקר דרך רבנים, מנהיגים, מוסדות ובנקאים.
אבל מאחורי רבים מן הספרים, היוזמות והמפעלים עמדו גם נשים- לעיתים ככותבות, ולעיתים כפטרוניות, תומכות, מחנכות ופילנתרופיות, שפעלו מאחורי הקלעים והשפיעו על עיצוב החיים היהודיים.
ייתכן שזהו הסיפור שמסתתר מאחורי ההקדשה הקטנה ללואיז רוטשילד.
לא רק סיפורה של אישה אחת. אלא סיפורה של רשת נשית אירופית של יצירה, השפעה, פילנתרופיה והמשכיות יהודית, שעדיין מחכה שיספרו אותה.
ואולי המחקר על תפילות נשים מוביל אותנו אל שדה מחקר חדש: לא רק נשים שכתבו ספרי תפילה, אלא גם הנשים שסייעו להם לראות אור, להגיע לקוראות ולהפוך לחלק מן הזיכרון היהודי.