בר מצווה. ומי רואה את האמא?
שלום לך,
בר מצווה הוא רגע גדול של נער.
אבל הוא גם רגע עמוק של אמא.
זו שמלווה, יוזמת, מארגנת, זוכרת את כולם,
וברגע הגדול עומדת עם לב מלא ומעט מדי מילים.
השבוע זכיתי לצעוד לכותל עם אפרת אלתר חברת הקהילה,
ולהצטרף ליוזמה המרגשת שלה: חלוקת 'תפילה לאם בר המצווה'
של פאני נוידא, לאימהות שהגיעו עם המשפחות והבנים לרחבת הכותל.
זה קורה שוב ושוב: ילד עולה לתורה. משפחה מתרגשת. בגדים לבנים. סידורים אחרונים. שמחה גדולה.
הבן עומד שם, על הסף שבין ילדות לבגרות.
כולם מסתכלים עליו.
אבל מי רואה את האמא?
אפרת ראתה.
לפני שנים, בשבת בר המצווה של בנה אריאל,
היא פתחה את הספר תפילת נשים ופגשה את תפילתה של פאני נוידא,
תפילה לאם שבנה מגיע למצוות.
המילים תפסו אותה במקום הכי עמוק.
היא כבר הכינה דברים משלה לומר לבנה,
אבל מול התפילה של פאני היא הרגישה פתאום שהיא לא לבד.
היו לפניה דורות של אימהות שעמדו באותו רגע ממש, עם אותה התרגשות, אותה חרדה, אותה הודיה, אותה בקשה.
בשבת בבוקר, אחרי הקידוש, היא חיבקה את אריאל והתפללה בקול.
כשסיימה, היא ראתה את אביה שולף ממחטה ומנגב דמעה.
הדממה סביב אמרה הכול.
ומאז אפרת לא שומרת את הרגע הזה לעצמה והיא הפכה לכתובת
לנשים רבות. לאחרונה היא יזמה את הדפסת התפילה בעברית ובאנגלית,
והחלה ביום שני האחרון לחלק אותה גם לאימהות שמגיעות לכותל.
וזו בעיניי אחריות נשית יהודית במובן העמוק ביותר שלה.
לא תמיד היא מתחילה בתקציב, מוסד או במה גדולה.
לפעמים היא מתחילה באישה אחת שאומרת: רגע, חסרות כאן מילים.
השבוע ראיתי את זה קורה מול עיניי.
אימהות קיבלו את התפילה, החזיקו אותה ביד, קראו, עצרו, נשמו. מחו דמעה.
אחת מהן, שהגיעה מניו ג׳רזי, אמרה שלא יכלה לבקש משהו מדויק יותר לרגע הזה.
בהשראת תפילתה של פאני נוידא לאם בר המצווה,
כתבתי לראשונה תפילה לבני דרור כשהגיע למצוות.
מתוך המסע האישי הזה נולד הספר התרמיל היהודי.
להרחבה ולקריאת תפילתה של פאני נוידא לאם שבנה מגיע למצוות
כנסו לאתר תפילת נשים.
שבת שלום וסוף שבוע נעים,
עליזה

