נעשה ונשמע
קהילה יקרה,
בימים הראשונים למלחמה קיבלתי הודעה מציפי סוקולר – חברת הקהילה שלנו.
למדנו יחד בקורס לסטרטפיסטיות מתחילות.
דיברנו אז על כוחו של סיפור. על מילים שמחזיקות מציאות.
ואז המציאות עצמה תפסה אותנו. “איתי מגויס מהשבת הראשונה,” היא כתבה.
“אני מנהלת החירום ביישוב. מפעילה את הקהילה.
מצאתי שקריאת תהילים בבוקר בגינה, עם הפנים לשמים ולקול המטוסים, מחזקת אותי.
אני אישה מאמינה שלא עוסקת כלל בתפילה…
אבל מאוד מתחברת לתפילות הנשים. ”חשבתי הרבה על הסדר הזה. קודם ציפי קמה ועשתה.
ניהלה. החזיקה. הרימה נשים אחרות.
ורק אחר כך חיפשה מילים. השבוע, בפרשת משפטים, מופיע הביטוי המוכר “נעשה ונשמע”.
רבים מאיתנו רגילים לחשוב שהוא נאמר מיד לאחר מתן תורה, ברגע של התעלות.
אבל בקריאה רציפה בתורה הוא מופיע רק אחרי רשימה ארוכה של דינים ומשפטים,
אחרי הירידה מההר אל החיים עצמם. אולי זה הסדר. קודם נעשה.
קודם נחיה את האחריות בתוך המציאות.
ואז נשמע. נבין. נחפש שפה. ציפי לא פתחה בסידור. היא פתחה חמ"ל.
היא פתחה קבוצות. היא פתחה לב. ומתוך העשייה נולדה התפילה. השבוע היא כתבה לי שוב.
"אנחנו מכינות מתנה לאשת המג"ד שסיים תפקיד. אישה שהרימה נשים בתקופה קשה וכואבת.
שירה העברי מכינה לנו תוף מרים, ואני מחפשת טקסט מתאים". כתבתי לה:
"ציפי, ספרי על כוחה של מרים לסחוף, לעודד שהאור יגיע גם בתוך החושך".
מרים לקחה תוף והובילה, אבל היא נשאה את התוף עוד קודם כי האמינה שיגיע הזמן לרקוד. מעשה. קול. הנהגה. וגם זה סוג של “נעשה ונשמע”.
השבוע, בראש חודש אדר, ניפגש בוובינר שלנו ונדבר על אסתר המלכה.
גם היא פעלה קודם ורק אחר כך התעקשה לכתוב את הסיפור, למרות ההתנגדות והסרוב היא התעקשה.
נדבר על נשים שקמות בתוך מציאות מורכבת, על מנהיגות שצומחת מהשטח,
על אנטישמיות, ועל טקטיקת המנהיגות של אסתר, כיצד צמחה ממלכת יופי למנהיגה שמעצבת גורל.
אני מזמינה אתכן להצטרף אלינו למפגש השבוע ביום רביעי – ראש חודש הגיע.
הזמנה תשלח פה באימייל ובקבוצת הוואטצאפ שלנו.
אם את עוד לא שם – פה מצטרפות לקבוצת הוואטצפ ותודה לכל מי שמשתפת, שולחת ומגיבה.
בזכותכן מאגר הידע הולך וגדל.
נפגש בקרוב
שבת שלום וסופ"ש נעים
שלכן,
עליזה
