תרומה, נתינה ושותפות
קהילה יקרה,
יש רגעים במסע שלא מתוכננים מראש, אך הם אלה שמאירים את הדרך.
בפעם הראשונה שהגעתי למסע הרצאות במיאמי,
בעיצומה של המלחמה בארץ, לא שיערתי עד כמה המרחקים בין הקהילות היהודיות גדולים,
ועד כמה ההתניידות מורכבת. מצאתי את עצמי רגע לפני שבת, רחוקה, לא מאורגנת,
ובעיקר תוהה איך אצליח להגיע בזמן.
ואז, כמו לא במקרה, פגשתי שתי נשים ישראליות. שרון מוזס ביטון ודליה מזעקי מוזס הגיעו לשבוע קצר,
שמעו על ההרצאה ממיכל השותפה שלהן ובחרו להצטרף.
בתוך זמן קצר, לא רק שנפתרה הבעיה המעשית והגעתי לפני שבת לבוקה רוטן,
נפתחה בפניי היכרות עמוקה עם שתי אחיות שהן גם חלק מהקהילה שלנו כאן, נשים יוצרות דרך.
הן הקימו מיזם של “נדל"נשי” – נדל"ן לכל אישה.
מרחב שמאפשר לנשים ללמוד יחד, לרכוש ידע, לבנות ביטחון ולהיכנס לעולם ההשקעות מתוך שותפות, מקצועיות ואמון.
אבל הסיפור האמיתי מתחיל דווקא במקום אחר.
כששמעו על הרצון שלי להעניק, בעזרת קלפי תפילת נשים, מרחב של חיזוק ומשמעות למשפחות שכולות,
הן בחרו לעשות מעשה. הן הקימו קרן נדל”ן על שם "תפילת נשים”, והתחייבו כי חלק מהרווחים יוקדש לתרומה.
לפני כחודש, הן היו הראשונות לפתוח את הלב ואת הדרך, ולתרום למפגש עם אמהות שכולות שיתקיים במאי 2026. הרגע הזה, של נתינה מתוך הקשבה, של חיבור בין עולמות, הזכיר לי עד כמה התנועה האמיתית מתחילה בלב.
השבת נקרא את פרשת תרומה: ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה… מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ״
דווקא הבחירה במילה "ויקחו" ולא "ויתנו" מלמדת שיעור עמוק:
הנתינה איננה רק פעולה של הוצאה, אלא תנועה של קבלה. האדם הנותן מקבל משמעות,
שייכות וחלק בבניין. רצון טוב. אין כאן כפייה, אלא הזמנה. לא חובה, אלא לב.
ובתוך כך מתגלה דפוס מאחד:
עם שיוצא מעבדות לחירות לומד לא רק להיות חופשי, אלא להיות שותף.
לבנות יחד, לשאת יחד, לתת מתוך רצון.
המסע של תפילת נשים , מהמחקר, דרך הספרים והקלפים ועד המפגשים, ההרצאות ממשיך להיפתח דרך לבבות של א/נשים שבוחרים להיות שותפים.
לקראת המפגש עם האמהות השכולות, בשיתוף עמותת "אור למשפחות" בהובלת עירית אורן גונדרס הנפלאה, שיתקיים במאי הקרוב, אני מזמינה אתכן ואתכם להצטרף למעגל הנתינה.
זו הזדמנות להיות חלק ולהעניק מרחב של חיזוק, של מילים ושל משמעות – לתרומה לחצו.
שבת שלום וסופ"ש נעים
שלכן,
עליזה וצוות תפילת נשים
