איך זיכרון נשי עובר דרך אינסטגרם
שלום חברות,
השבת יעקב אבינו מתנצל.
רגע לפני מותו, הוא פונה לבנו יוסף ומסביר מדוע לא קבר את רחל, אמו האהובה,
במערת המכפלה אלא באמצע הדרך, בדרך לאפרתה. זו לא הסברה טכנית. זו התנצלות רגשית.
יעקב יודע שלרחל יש עוד תפקיד, שעבודתה לא תמה.
הנביא ירמיהו יזהה את זה מאות שנים אחר כך:
"קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע… רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ"
ויקבל לה הבטחה: "כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ".
רחל נשארה אם של דרך, של המתנה, של תפילה.
ודווקא השבוע הבנתי משהו על איך זה עובד בפועל.
עדן, סטודנטית שלי, שיתפה סיפור שעצר אותי.
רחל אמנו לא הייתה חלק מעולמה.
לא בבית, לא בבית הספר, לא דרך אמא ולא דרך סבתא.
היא פשוט לא הייתה שם. ואז, בסקרול רגיל בפיד, עדן נתקלה בסטורי של טלי עובדיה.
תמונה עם כיתוב: "39 מתוך 40". עדן לא הבינה.
היא חקרה וגילתה שיש תפילה לרחל אמנו, שיש מנהג, שיש רצף של נשים שמתפללות ארבעים יום.
ואם הן נפקדות הן מודות ומשתפות. כך פגשה עדן את רחל. ובחרה להקדיש לה את עבודת המחקר שלה.
מה שריתק אותי בסיפור הזה הוא לא הסגולה או הטקס עצמו, אלא דרכי ההעברה.
מי העבירה כאן את המסורת? לא האם, לא הסבתא, לא מערכת החינוך.
אלא בוגרת ריאליטי שהפכה, מבלי להתכוון, לסוכנת זיכרון נשי.
והייתן צריכות לראות את הסקרנות והעניין שאחזו בעדן כשהציגה את הבחירה שלה.
אז אולי זה בדיוק מה שיעקב ראה בכוח נבואתו, שרחל תהפוך לדמות על-זמנית. שהיא תמשיך להיות כתובת חיה גם כשהדרכים משתנות. גם כשהזיכרון עובר דרך אינסטגרם.
ואתן? גם אתן סוכנות זיכרון. השבוע זו הזדמנות להזכיר לקהילה לכן שאנחנו מחכות למידע מכן:
לשיתוף מנהגים, תפילות, עדויות ומחקרים.
כל מה שעבר מאמא, מסבתא, ממורה, או שגיליתן בדרך שלכן.
אפשר לשתף בלינק או בהודעת אימייל חוזרת. שיתוף מדור לדור.
על הסיפור של עדן, על זיכרון נשי-יהודי בעידן הניו-מדיה, ועל ההבטחה שניתנה דווקא לרחל אמנו נרחיב ביחד ביום 14.1, בשעה 14:00, בוובינר של קהילת תפילת נשים – הרשמי כאן.
נדבר על רחל אמנו, על דרכי העברה של זיכרון נשי, על תפילה, על געגוע,
ועל האופן שבו קול נשי עתיק ממשיך לחיות בתוך מציאות חדשה.
ועד שנפגש מוזמנות להכיר את הדמויות החדשות והמרתקות שהצטרפו לעמוד "אשה ומנהג" באתר.
שבת של הקשבה,
שבת שלום
עליזה וצוות תפילת נשים
