החלטתה של שנירר להקים בתי ספר לבנות נבעה כתולדה מצורך השעה,
בעקבות האווירה החינוכית והחברתית שבה גדלו הבנים והבנות היהודים בסוף המאה ה-19
ותחילת המאה העשרים (הבנים למדו בישיבות והבנות בבתי הספר הפולניים).
שנירר החלה לפנות למנהיגי הציבור היהודי בניסיון לשכנע אותם כי יש צורך בחינוך יהודי מסורתי לבנות,
אולם לא זכתה להבנה מהרבנים שאליהם פנתה.
אחיה יעץ לה לפנות לאדמו"ר מבעלז, רבי יששכר בער, והוא נתן לה את ברכת הדרך
ואף חיזק אותה עוד פעמים רבות לאחר מכן כשהייתה באה להתייעץ עימו.