מתי ולמה נשים אומרות "נִשְׁמַת כָּל חַי"?
לתפילה מיוחסות לאורך הדורות סגולות רבות:
להודיה: על ריפוי, הצלה, לידה בטוחה או חזרה משבי.
להגנה: על נשים בהריון, בני משפחה, או בעת מסע לא נודע.
לריפוי והכלה: בטקסי לידה, זבד הבת, טקסי מעבר ומעגלי נשים.
פעמים רבות, במיוחד בקהילות מרוקו, עיראק, פולין ותימן, נשים אמרו את התפילה
לאחר לידה, לבדן או יחד עם בנות משפחה.
במהלך ההריון, כבקשה להגנה.
בעת מגפות, מלחמות ונדודים.
וגם כיום, נשים רבות מתפללות נִשְׁמַת כָּל חַי
לאחר התמודדות רפואית, בשעת לילה שקטה,
בטקסי תודה אישיים, במעגלי תפילה וריפוי, וגם כשהלב אומר, כשיש צורך.
תפילה בלילות הדאגה
בבתים רבים, התפילה נאמרת בלחש בלילות ארוכים.
כשיש חיילים בשטח, כשיש דאגה עמוקה או געגוע שלא נרגע.
אמהות, אחיות וסבתות נאחזות בה.
במהלך מלחמת חרבות ברזל, נשים רבות שיתפו שהחלו לומר את התפילה מחדש, מדי לילה.
במפגשי תפילה, בקבוצות וירטואליות ובמעגלי נשים, נוכחות התפילה בלטה במיוחד.
כשנשאלו: "מאיפה זה בא?"
הן ענו: "אמא שלי תמיד אמרה את זה."
"זה פשוט הרגיש נכון." מעין חוט זהב בין־דורי שעובר דרך לבבות של נשים וזוכר.
למה דווקא נִשְׁמַת כָּל חַי?
נִשְׁמַת כָּל חַי היא פיוט ותפילה של בחירה, לא של חובה.
נשים בוחרות בה מרצונן, מתוך חיבור ולא מציווי.
ייתכן שהתפילה מהדהדת בזכות הכתיבה הפיוטית העתיקה של המחבר שאין ודאות לגבי שמו.
ובזכות היופי הספרותי שבה. השפה עשירה, אך נגישה. היא מלאה דימויים של גוף, קול ונשימה.
ונותנת מקום גם למי שאינה שולטת בכל מילות התפילה.
ואולי, כי זו תפילה של חיים, של נשימה, של תודה ושל הכרה שהלב פועם.
קול נשי מתוך הדורות
נִשְׁמַת כָּל חַי היא תזכורת:
גם כשאין לנו מילים משלנו, אך אנו מרגישות צורך להביע את רגשותינו,
תמיד אפשר לחזור אל מילים שסייעו לנשים לפנינו ברגעים מאתגרים, שמהדהדות לאורך הדורות.
ולהשמיע אותן בקולך.
שתפי אותנו
מתי את אמרת נִשְׁמַת כָּל חַי?
האם את זוכרת ממי למדת את התפילה?
ואם זו הפעם הראשונה שאת פוגשת בה,
מה היא מעוררת בך?
לחצי כאן כדי לשתף עדות קצרה, זיכרון או מחשבה >>
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפַאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הַעוֹלָם וְעַד הַעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶך גּוֹאֵל וּמוֹשִׁיעַ. פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶך עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה: אֱלֹהֵי הַרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּכָל הַתִּשְׁבָּחוֹת. הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְּרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וְיְיָ אֱלֹהִים אֱמֶת לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָן. הַמְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, מְחַיֶּה מֵתִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, פוֹקֵח עִוְרִים, וְזוֹקֵף כְּפוּפִים, הַמֵּשִׂיחַ אִלְמִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וְלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלּוּ פִּינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וּשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחָבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וּכַיָּרֵחַ, וְיָדֵנוּ פְּרוּשוּת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַים. וְרַגְלֵינוּ קַלוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ. עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. מִלְפָנִים מִמִּצְרַיִם גֱּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. בְּרָעָב זַנְתָּנוּ. וּבַשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ. מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ. מִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ. וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָנוּ.
עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךְ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ. וְרוּח וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּנוּ. וְלָשוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ. הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָמִיד. כִּי כָּל פֶּה לְךָ יוֹדֶה. וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תְּשַׁבֵּח. וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה. וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִּכְרַע. וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה. וְהַלְבָבוֹת יִירָאוּךָ וְהַקֶּרֶב וְהַכְּלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְיָ מִי כָמוֹךָ מַצִיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶנּוּ. וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹזְלוֹ: שַׁוְעַת עֲנִיּים אַתָּה תִּשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. וְכָתוּב.
רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְיָ
לַיְשָׁרִים נָאוָה תְּהִלָּה:
בְּפִי יְשָרִים תִּתְרוֹמָם:
וּבְשׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרֵךְ:
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ:
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל:
בְמִקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךְ בֵּית יִשְׁרָאֵל. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדוֹת. לְהַלֵּל. לְשַׁבֵּח. לְפָאֵר. לְרוֹמֵם. לְהַדֵּר. וּלְנַצֵּח. עַל כָּל דִבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָוִד בֶּן יִשַּׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ: