שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

שרח בת אשר:
שומרת סוד הגאולה

מאת: ד"ר עליזה לביא

שומרת סוד הגאולה

יש נשים שהמקרא מספר את סיפורן בהרחבה. ויש נשים שכמעט איננו שומעים עליהן דבר, אך הזיכרון היהודי, ובמיוחד הזיכרון הנשי, לא מניח להן להיעלם.

כזו היא שֶׂרַח בת אשר.

שמה מופיע בתורה פעמיים: ברשימת היורדים למצרים, "וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם" בראשית מו, יז, ושוב במפקד הנכנסים לארץ: "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" במדבר כו, מו.
שני אזכורים קצרים. אין סיפור. אין נאום. אין תיאור של מעשה. ובכל זאת, המסורות של נשים יהודיות ברחבי התפוצות וחכמינו שימרו את דמותה כאישה חכמה, מאריכת ימים, בעלת זיכרון נדיר, ושומרת סוד הגאולה.

איך פגשתי את שֶׂרַח?

לראשונה למדתי על חשיבותה של שֶׂרַח בעולמן של נשים יהודיות במהלך העבודה על הספר תפילת נשים. בטקס תשעה באב של נשים בכורדיסטן, שנערך ליד נהר פרת, הופיע שמה של שֶׂרַח בתוך קינה נשית.

בקהילות שונות בעיראק ובכורדיסטן נהגו גברים ונשים לקונן בתשעה באב על חנה ושבעת בניה.
נשים ונערות מן הקהילה הכורדית היו עורכות טקס הספד ליד הנהר. הן יצרו מן החול צורות של קברים,
הניחו עליהם מקלות כמצבות, הקיפו אותם וקוננו:

“אַיֵּה בּוֹר הַדָּם וְאַיֵּה מְקוֹם שְׁחִיטָתָם,
הוֹי מִסְכֵּנָה סֶרַח וְנִשְׁחֲטוּ שִׁבְעָתָם…”

השאלה עלתה מיד: מי היא שֶׂרַח? מדוע נשים בכורדיסטן זוכרות אותה? למה היא מופיעה בקינה?
ואיך קרה שנשים בקהילות רחוקות הכירו את דמותה, בעוד שרבות מאיתנו כמעט לא שמעו את שמה?

ככל שנמשך המסע, התברר לי שנשים בתפוצות נוספות זכרו את שֶׂרַח וייחסו לה סגולות של ריפוי, זיכרון וגאולה. בקהילת ג׳רבה, למשל, שרו נשים שירי גאולה בערבית יהודית, ובהם הופיעה דמותה של שֶׂרַח.
ביהדות בוכרה, כפי שכתבה לי ד״ר ענת שרבט, השם שֶׂרַח שימש שם נשי עד לפני שניים שלושה דורות:
“שֶׂרַח הייתה סבתו של אבי”.

ופתאום שם שנראה רחוק מן המקרא נעשה קרוב מאוד. שם של סבתא. שם של אישה. שם שנושא זיכרון.

סבתי חנה משיח מראשוני שכונת הבוכרים ואחיותיה לבית משפחת כהן.

שומרת הסוד

על פי ילקוט שמעוני: "אשר בן יעקב מסר סוד גאולה לסרח בתו". במדרש אחר מסופר כי סוד הגאולה
עבר מדור לדור: מאברהם ליצחק, מיצחק ליעקב, מיעקב ליוסף, מיוסף לאחיו, ומאשר לשֶׂרַח בתו.
כאשר באו משה ואהרן אל זקני ישראל ועשו לפניהם אותות, הלכו הזקנים אל שֶׂרַח כדי לברר אם זהו אכן זמן הגאולה.

בתחילה אמרה להם שאין באותות ממש. אבל כאשר שמעה את המילים "פָּקֹד יִפְקֹד", זיהתה מיד את הסימן: "הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא: פקוד יפקוד."

ברגע הזה מתגלה עוצמתה של שֶׂרַח. היא אינה רק עדה מן העבר. היא שומרת הקוד.
היא זו שמחזיקה בזיכרון הנכון, במילים המדויקות, בסימן שאי אפשר לזייף.
רק כאשר היא מאשרת את משה כגואל, יכולה האמונה להתעורר: "ויאמן העם".

האישה שהחייתה את רוח יעקב

מדרש נוסף מספר שכאשר שבו בני יעקב ממצרים אל אביהם, חששו לבשר לו בפתאומיות שיוסף חי,
שמא ייבהל ולא יוכל לשאת את הבשורה. בדרכם פגשו את שרח בת אשר, נערה חכמה וטובת לב שידעה לנגן בכינור, וביקשו ממנה להקדים ולרכך את הבשורה ליעקב.

שרח ישבה לפני יעקב, ניגנה בכינור ואמרה בנועם:

“יוסף דודי חי הוא, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ולא מת.”

יעקב שמע את דבריה, והם ערבו לו. כאשר חזרה עליהם פעם ועוד פעם, נכנסה שמחה בלבו,
ורוח אלוהים הייתה עליו. אז הבין כי דבריה אמת.

יעקב בירך את שרח ואמר לה:

“בתי, אל ימשול מות בך עד עולם, כי החיית את רוחי.”

לאחר מכן הגיעו בניו, לבושים בגדי מלכות, עם המרכבות והמתנות ששלח יוסף.
כשראה יעקב את כל הסימנים, האמין לבשורה ושמח מאוד על ההודעה על בנו.

מכאן צמחה המסורת ששֶׂרַח לא טעמה טעם מיתה, ונמנית עם מי שנכנסו בחייהם לגן עדן.

גם כאן דמותה אינה דמות של כוח גלוי, אלא של תבונה עדינה. היא יודעת מתי לומר. איך לומר.
באיזה קול לומר. היא מבינה שבשורה גדולה, אפילו בשורת חיים, צריכה להיאמר בדרך שתוכל להיקלט בלב.

צילום: תמר הירדני

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

מיקום ארון יוסף

תפקיד נוסף שיוחס לשֶׂרַח קשור ביציאת מצרים. לפני היציאה, משה הבטיח לקיים את השבועה שנשבעו
בני ישראל ליוסף: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" בראשית נ, כה.

אבל היכן קבור יוסף?

על פי המכילתא, משה הלך אל שֶׂרַח בת אשר, “שנשתיירה מאותו הדור”, ושאל אותה היכן יוסף קבור.
היא ידעה. המצרים, כך סיפרה, עשו לו ארון של מתכת ושיקעו אותו בנילוס, כדי שמימיו יתברכו.

גם כאן, הגאולה תלויה בזיכרון שהיא מחזיקה. בלי ידיעתה של שֶׂרַח, אי אפשר להשלים את ההבטחה ליוסף. בלי ההבטחה ליוסף, יציאת מצרים עצמה חסרה.

שֶׂרַח מחזיקה בידע על-דורי שבין יעקב ליוסף, בין מצרים לגאולה, בין הזיכרון העתיק לבין העתיד שבפתח.

"פיה פתחה בחוכמה"

על שֶׂרַח דרשו חז״ל את הפסוק ממשלי: “פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה” משלי לא, כו:
חוכמה של מסירה. חוכמה של זיכרון. חוכמה של מי שיודעת לשמור סוד עד שיגיע זמנו. שֶׂרַח יודעת לזהות אמת.
היא יודעת להבחין בין אות חיצוני לבין סימן פנימי. היא יודעת שהגאולה אינה רק אירוע היסטורי, אלא גם זיכרון שעובר מדור לדור,
לעיתים בשקט, לעיתים בתוך משפחה, ולעיתים דרך נשים ששמותיהן כמעט נמחקו מן הסיפור הרשמי.

במובן זה, שֶׂרַח היא דמות יסוד במסע של תפילת נשים. היא מזכירה לנו שנשים משמרות ידעו זיכרון.
הן פתחו דרכי העברה על-זמניות זכרו שמות, קברים, הבטחות, סודות, שירים, נוסחאות של נחמה וגאולה.

מנהג ההבדלה המשפחתי

במשפחתה של ורד צבאן נשמר מנהג מיוחד במוצאי שבת. במהלך ההבדלה אומר עורך הטקס: "ושם בת אשר" וכל בני המשפחה עונים יחד: "סרח"

הרגע קצר, אך הוא חוזר מדי שבוע. הפסוק המקראי הופך לקריאה ומענה, ושמה של סרח אינו נותר חבוי בתוך רשימת שמות, אלא נאמר בקול משותף.

המנהג מוכר בחלק מעדות המזרח כאמירת הפסוק "ושם בת אשר סרח" במוצאי שבת, כסימן טוב וכסגולה לאריכות ימים. אין מדובר בחלק מחייב מנוסח ההבדלה, אלא במנהג עממי וקהילתי שנקשר לדמותה של סרח, שלפי המדרש זכתה לאריכות ימים ואף נכנסה לגן עדן בחייה.

הבחירה להזכיר את סרח דווקא בהבדלה נושאת משמעות עמוקה. ההבדלה היא טקס של מעבר, מן השבת אל ימות החול, מן הקודש אל החול, מן הזמן שהיה אל השבוע החדש. גם סרח היא דמות של מעבר: בין דור יוסף לדור משה, בין השעבוד לגאולה, בין הזיכרון המשפחתי לסיפור הלאומי.

היא שומרת את סוד הגאולה, מזהה את משה בזכות המילים “פקוד פקדתי”, יודעת היכן הוטמן ארונו של יוסף, ומתקנת את תיאור קריעת ים סוף מתוך עדותה האישית: היא הייתה שם. לכן שמה מתאים כל כך לרגע שבו נפרדים מן השבת, אך מבקשים לשאת את ברכתה אל תוך השבוע.

ורד משתפת כי במשך שנים השתתפה במנהג מבלי לדעת מדוע דווקא סרח מוזכרת. בעקבות המחקר הבינה שהמנהג עצמו ממשיך את פעולתה של סרח: "אנחנו מזכירים אישה ששמרה מסורת, ובאמצעות אזכור שמה שומרים מסורת משלנו."

יש כאן גם היפוך יפה. במקרא אפשר כמעט לחלוף על שמה של סרח בתוך רשימה ארוכה. בבית המשפחה עוצרים דווקא לפניה, וממתינים עד שכל הנוכחים ישלימו יחד את שמה. לרגע אחד אי אפשר להמשיך בטקס עד שהשם הנשי נאמר.

האם גם אצלכם מזכירים את סרח במוצאי שבת?

האם במשפחתכם אומרים "ושם בת אשר סרח", או נוהגים בקריאה ומענה דומים בזמן ההבדלה?

נשמח לדעת מאיזו קהילה הגיע המנהג, מי נהג לומר אותו, מה היה הנוסח המדויק, ואילו הסברים שמעתם בבית. כל עדות יכולה לעזור לנו למפות מנהג מרתק שעבר בין משפחות וקהילות, אך כמעט לא תועד.

תודתנו לורד צבאן, סטודנטית בקורס  תפילת נשים  באוניברסיטת בר- אילן, שתיעדה את מנהג ההבדלה בבית משפחתה וחקרה את הקשר בין סרח בת אשר, זיכרון, אריכות ימים וגאולה.

שֶׂרַח בעולמן של נשים יהודיות

בתורה הנשית שבעל – פה חוזרת שֶׂרַח בשירים, פיוטים וקינות שנשים יצרו ושרו במרחבים נשיים. בכורדיסטן היא הופיעה בטקסי תשעה באב. בג׳רבה שרו עליה במסגרת שירת הנביאים בערבית יהודית. בפרס הראו את קברה בכפר לנג׳אן, סמוך לאיספהן, ואת המקום ראו יהודים כמקום קדוש. בבוכרה, כאמור, שמה נשמר כשם נשי חי עד לפני דורות מעטים.

כל אלה מלמדים שדמותה של שֶׂרַח לא נשארה רק במדרש. היא חיה במסורת. היא עברה בין נשים. היא הופיעה בקינות, בשירים, בשמות של סבתות, בזיכרונות קהילתיים ובאמונה עממית על ריפוי וגאולה.

וכאן עולה השאלה הכואבת: היכן ומתי אבד הידע הזה? איך קרה שנשים יהודיות רבות אינן מכירות עוד את שֶׂרַח, אף שבקהילות אחרות היא נזכרה, הושרה, נקראה בשם, ונחשבה דמות של ברכה?

המסע בעקבות שֶׂרַח הוא גם מסע בעקבות זיכרון נשי שנקטע. והוא מזמין אותנו להשיב אותו.

כששם הופך לגאווה

לאחר שדיברתי על שֶׂרַח באחת מפרשות השבוע, קיבלתי תגובה שריגשה אותי במיוחד: “שלום עליזה. ראיתי ושמעתי את הפרשנות שלך לפרשת השבוע בערוץ הראשון והתרגשתי מאוד. השם השני שלי הוא שרח. הרבה שנים התביישתי בו, למרות שהוא על שם סבתא שלי, ועכשיו כל כך חיזקת לי קצת את הגאווה, שהיא דמות מיוחדת ומשמעותית לעם שלנו. אז תודה ושבת שלום.”

זו אולי תמצית העבודה של תפילת נשים. לא רק להחזיר טקסטים. לא רק לאתר מנהגים.
אלא להשיב לאישה את הגאווה בשם שלה, בסבתא שלה, במסורת שלה, בקול שנשכח.

שֶׂרַח בת אשר מלמדת שהזיכרון הנשי אינו שולי לסיפור הגאולה. לעיתים הוא התנאי לה.
היא זו שמכירה את הסוד. היא זו שיודעת היכן יוסף קבור. היא זו שמצליחה להעביר בשורה מבלי לשבור את הלב. היא זו שמזהה את הגואל כשהוא מגיע.

ולכן שֶׂרַח אינה רק דמות מקראית חידתית. היא סמל לכוחן של נשים לשאת זיכרון, לרפא שבר, לזהות תקווה, ולהעביר הלאה את סוד הגאולה.

מקורות והרחבה

בראשית מו, יז; במדבר כו, מו; בראשית נ, כה; שמות יג, יט.
ילקוט שמעוני, פרשת לך לך; פרקי דרבי אליעזר, פרק מח; מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח;
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יג, יט.
מדרש הגדול לבראשית מה, כו; ספר הישר; מסורות על שירת נשים בכורדיסטן ובג׳רבה;
זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל.
וכן: עליזה לביא, תפילת נשים, והעדויות שנאספו במסגרת המסע להשבת הקול הנשי־יהודי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.