באתר זה אנו משתמשים בפונט מיוחד שנוצר מכתב ידה של רב"ט נועם אברמוביץ ז"ל, שנפלה בשבעה באוקטובר במוצב נחל עוז בגיל 19.
נועם הייתה מנהיגה טבעית, חלמה להיות ראש ממשלת ישראל ולתקן את העולם. חבריה זוכרים אותה כ"אמא של החבורה" – תמיד נכונה לעזור ולהוביל. היא התעקשה לשרת בגזרה הכי מאתגרת כדי להיות משמעותית ככל הניתן.
הפונט נוצר במסגרת פרויקט "אות חיים" – יוזמה מרגשת שהופכת כתב יד של נופלים לפונטים דיגיטליים, כך שהמילים שלהם ממשיכות לחיות ולהשפיע.
כמו שנועם רצתה – גם אחרי שהלכה, היא ממשיכה לעשות טוב בעולם.
המטבח היהודי מעולם לא היה רק חלל של בישול והכנת מזון, אלא "מקדש מעט" עבור נשים לאורך הדורות. בין ניחוחות התבשילים, לישת הבצק ומצוות הפרשת חלה, נרקם סוד עתיק ומופלא של תפילה נשית חרישית. זהו המרחב האינטימי והחם שבו דמעות, תקוות ובקשות פשוטות התערבבו באהבה אל תוך הסירים, ושבו העשייה היומיומית הפכה לעבודת לב מלאת כוונה שהועברה במסורת מאם לבת.
בערך זה אספנו עבורכן דברים וסיפורים שנשים כתבו ושיתפו אותנו, על מנהגים מיוחדים שהיו במשפחה שלהן – מסורות קטנות, תפילות אישיות ורגעים של קדושה שקשורים כולם לאוכל, למטבח ולבית.
מכיוון שהעמוד עדיין בהקמה וצומח ממש עכשיו, נשמח מאוד לשמוע גם מכן! אתן מוזמנות לשתף אותנו במנהגים, בזיכרונות ובתפילות שעוברים במשפחה שלכן, ולקחת חלק ביצירת הפסיפס הנשי והמרגש הזה.
הנזיד הפרסי להריון "אשה-רשתה"
במשפחה שלי, ממוצא פרסי, יש מאכלים מיוחדים לכל מיני שמחות.
אחד מהם הוא נזיד פרסי בשם "אשה-רשתה".
מדובר במין מרק פרסי חמצמץ עם קטניות, ירק ולימון פרסי
שבו משולבות אטריות שטוחות.
את הנזיד הזה מכינים כסגולה ללידה קלה לנשים בהריון
וגם לי הכינו אותו כשהייתי בהריונות השונים שלי.
קערה ממנו תמיד מחממת לי את הלב והבטן,
ובעיקר מזכירה לי שיש מאחורי מסורת של דורות של נשים,
עוד בטהרן של המאות הקודמות, ושהמאכל הזה הולך איתנו במשפחה מדור לדור. באדיבות: רות אופק, עו"ד ובעלת הבלוג happy kitchen
הנזיד הפרסי "אשה-רשתה".
הצטרפו אלינו
קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית
עם ד"ר עליזה לביא
חללם – כשנפתחה הסכין
בחצות היום של תשעה באב השתנתה האווירה בבית.
במסורת משפחתית של יהדות תוניס, ברגע שהגיעה שעת חצות היו מכריזים:
״תְחַלַּת אֶל־סְכִּינָה״ – נפתחה הסכין.
ההכרזה סימנה את המעבר משעות האבל הכבדות אל תחילתה של הנחמה והציפייה לגאולה.
בתוך רגע הייתה קמה המולה בבית: הנשים נעמדו, פתחו בניקיונות, סידרו את החדרים והחלו
בהכנות ובבישולים לקראת סיום הצום.
זה היה רגע חגיגי כמעט. הבית, שנותר במשך שעות באווירת חורבן, החל להתעורר מחדש.
שטיפת הרצפה, סידור החפצים והכנת המזון לא היו רק עבודות בית, אלא ביטוי מוחשי לאמונה
שהאבל אינו נמשך לעד ושלאחר החורבן תבוא גם נחמה.
אחד המאכלים שהוכנו לקראת שבירת הצום היה החללם:
מרק עשיר וסמיך, ובתוכו פתיתים קטנים שהוכנו ביד.
הפתיתים של החללם
את הפתיתים הכינו מבצק פשוט של קמח, מים ושמן, ולעיתים הוסיפו
גם סולת. גלגלו את הבצק לרצועות דקות וארוכות, חתכו פיסות קטנות ומוללו אותן בין האצבעות עד שנוצרו פתיתים זעירים ומוארכים.
לאחר מכן הניחו אותם לייבוש עד לבישול המרק.
המלאכה הממושכת מילאה את שעות הצום, אך הייתה בה גם משמעות עמוקה יותר: הידיים יצרו מזון לחיים החדשים שיתחילו לאחר הצום.
בתוך יום של זיכרון החורבן כבר התחילו הנשים להכין את הבית ואת המשפחה לקראת הנחמה.
במשפחתה של יהודית מזלה יונה ז״ל, שנפטרה לפני שנתיים, נשמר המנהג באהבה.
בכל שנה הכינה המשפחה חללם, והנכדה, ברכה סימן-טוב, צילמה את ההכנות
ושלחה את התמונות לסבתה ולבני המשפחה.
המנהג הוסיף לחיות גם לאחר פטירתה. בני המשפחה ממשיכים להכין את הפתיתים ואת המרק לזכרה, ואחד מהם אף הכין חללם יחד עם חבריו בזמן הלחימה בעזה פתית אחר פתית, הרחק מן הבית,
אך בתוך שרשרת משפחתית שלא נקטעה.
לעילוי נשמת יהודית מזלה בת פורטנה יונה זכרה לברכה. יהי זכרה ברוך.
כך עוברת מסורת: לא תמיד בספרים או במסמכים,
אלא בתנועה של הידיים, בריח העולה מן הסיר, במשפט שנאמר בחצות היום ובמאכל שאישה אחת מלמדת את בני משפחתה להכין.
מתכון החללם המשפחתי
מטגנים בצל עד להשחמה ומוסיפים שום, כף גדושה של אריסה, כמון, כורכום, פפריקה, מלח ופלפל. מוסיפים רסק עגבניות ובהדרגה מעט מים, עד שנוצר רוטב אחיד ודליל יחסית.
מוסיפים דלעת, גזר, קישוא, סלרי, חומוס שהושרה מראש ועדשים. מבשלים על אש קטנה ובודקים במהלך הבישול שלא חסרים מים. כעשר דקות לפני ההגשה מוסיפים את פתיתי החללם שהוכנו ביד.
באדיבות: תיעוד וצילום: ברכה סימן־טוב, נכדתה של יהודית מזלה יונה ז״ל. הסיפור המשפחתי: ארז לוזון, שכתב על דודתו ועל המנהג שנשמר במשפחה.
פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים. היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה). הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.
התרמיל היהודי הוא מדריך מרתק ומקיף למסע בר-המצווה, המעניק לנער ולמשפחתו הצצה אל השכבות התרבותיות, המסורתיות וההגותיות של אירוע משמעותי זה. הספר מאגד בתוכו עשרות טקסטים, תפילות ומנהגים ממקורות יהודיים לצד סיפורים אישיים ופרשנויות של כותבים עכשוויים.
ב-1855 כתבה רבנית משכילה מצ’כיה עשרות תפילות יהודיות והייתה לאישה הראשונה שפרסמה ספר תפילות לנשים ולנערות בשם שעות התייחדות, מתוך רצון להשיב נשים אל עולם התפילה היהודי. הספר שעות התייחדות (1855) היה רב מכר חוצה יבשות ועבר מאם לבת בירושה.
מנהג נשים מזמין למסע מרתק בעקבות מסורות וטקסים ממגוון הקהילות, המועברות מדור לדור. באמצעות תיעוד נדיר, הוא מחזיר לחיינו עולם שכמעט ואבד, ומאיר את תפקידן הייחודי של נשים בשימור היהדות ובהנחלתה.
הספר עכשיו תורך הוא הזמנה לגלות את הקול הייחודי שבך ולהעניק לך כוח וביטחון. דרך סיפורי חיים מרגשים על נשים מנהיגות, חוכמת האמהות והגשמת חלומות, הוא מעניק השראה וכלים למנהיגות, למסעות, לנאומים, לטקסים וליצירת שינוי בכל גיל.