שתפו אותנו ברשתות

Facebook
LinkedIn
WhatsApp

שירת נשות קהילת חבאן

מאת: אופיר אבירם

אופיר אבירם יצא בעקבות שירת הנשים של יהודי חבאן, חזר אל העדויות ואל נושאות הידע,
וביקש לברר מה נשמר במסורת, מה כבר אבד, ומה עוד אפשר לתעד, להציל ולהחזיר לחיים.

יש ידע יהודי שלא נמצא בספרים. הוא חי בזיכרון, בקול, בתנועה, במנהג, ולעיתים נשאר אצל קומץ נשים
שעוד זוכרות. אם לא נשאל עכשיו, חלק ממנו פשוט ייעלם.

מתוך ההבנה הזאת נולד בסמינריון לתואר שני "תפילת נשים, נשים יהודיות כותבות" מהלך של מחקר
שהוא גם מפעל הצלה: הסטודנטים והסטודנטיות יוצאים לחפש תפילות, מנהגים, שירים, עדויות וסיפורי חיים של נשים יהודיות, לחקור אותם בכלים אקדמיים, ובעיקר להשיב אותם אל הידע היהודי המשותף.

כשנשים שרו את התפילה:

אחת העבודות המרגשות שנולדו במהלך הזה היא מֶחקָרוֹ
של אופיר אבירם. הוא לא הסתפק במה שכבר נכתב, אלא חזר אל העדויות, אל נושאות הידע ואל הקולות שעוד אפשר לשמוע. העבודה שלו פותחת בפנינו עולם שלם: תפילה שלא תמיד נכתבה בסידור,
סמכות שלא נשענה על תפקיד רשמי, ומסורת שעברה מאישה לאישה בקול, בלחן, בבכי ובמעגל.

בקהילת יהודי חבאן, שבאזור חצרמות בדרום-מזרח תימן, התקיימה במשך דורות מסורת עשירה של שירת נשים. קהילה זו חיה בריחוק ניכר ממרכזי יהדות תימן המוכרים, שכן חבאן ממוקמת למעלה מ-300 ק"מ מהעיר צנעא. המרחק הרב והבידוד הגאוגרפי של אזור זה תרמו להתפתחותם של מנהגים, לחנים,
דפוסי לבוש והיגוי מקומיים וייחודיים. בתוך מרחב זה פעלו נשים כבעלות ידע טקסי ושרו סביב רגעים מרכזיים בחיים: לידה, עבודה, חינה, חתונה, פרידה ואבל. בתוך חברה שבה הידע הדתי הכתוב היה מצוי בעיקר בידי גברים, החזיקו הנשים סוג אחר של ידע: ידע שנלמד מן השמיעה, מן הגוף, מן ההשתתפות ומן הזיכרון.

החוקר מציע להתבונן בשירה הזאת לא רק כפולקלור ולא רק כמוזיקה, אלא כמרחב שבו התקיימו תפילה, בקשה וזיכרון קהילתי. לדבריו, הנשים ניסחו באמצעות השירה משאלות, ברכות, כאב ושמחה, חיברו בין סיפורי המקרא לבין חיי היומיום והעבירו ידע מדור לדור.

שמש אפרתי ממושב ברקת שרה את אחד השירים שעברו במסורת נשות יהודי חבאן

הנשים שלא החזיקו סידור, אבל החזיקו את הטקס

אחת התובנות המרתקות במסורת החבאנית היא שהיעדר ספר לא פירושו היעדר סמכות.
הידע הנשי עבר בעל פה. היו נשים שידעו לפתוח בשיר, אחרות ידעו לענות, והיו מי שידעו לאלתר מילים חדשות בהתאם לנסיבות: לכלה, למשפחה ולרגע. המחקר מראה כי הסמכות הזאת לא ניתנה בתפקיד רשמי, אלא נבנתה מתוך ניסיון, זיכרון, שליטה בלשון ויכולת לקרוא את המצב האנושי והרגשי של הקבוצה. במילים אחרות: הן לא רק ידעו מה לשיר, אלא גם מתי, כיצד ולמי. זהו ידע טקסי שלם.

הבהאליל: כשהשיר פותח את הטקס

אחת המסורות המרכזיות היא הבהאליל, שיר פתיחה איטי ומורכב שנשמע באירועי החתונה.
הבהאליל לא היה עוד שיר בתוך רצף השמחה. עצם ביצועו סימן מעבר: רגע שבו ההתכנסות הופכת לטקס.
האיטיות, הארכת ההברות והצורך בהקשבה משותפת יצרו מרחב אחר, כזה שאיפשר להתרגש, לזכור, לבכות ולברך. משמעותו של הבהאליל אינה נובעת רק מן המילים – תפקידו נמצא גם במקום שבו הוא מושר, בקצב, בקול ובתגובה של המשתתפות.

"סעיד אל-יום": ברכת הנשים בטקס החינה

שיר נוסף בעל משמעות רבה הוא "סעיד אל-יום", המושר בטקס החינה של הכלה. בשיר זה מברכות הנשים את הכלה, מבקשות עליה שמירה מעין הרע ונושאות ברכה לביתה. ביצוע השיר נשען על מבנה ייחודי
של שירת מענה בין שתי קבוצות נשים, השרות אחת לשנייה בתורן: הקבוצה הראשונה שרה משפט אחד, והקבוצה השנייה עונה לה בחזרה על אותן המילים בדיוק, וכך חוזר המענה הקצבי לאורך כל השיר.

מילות השיר בתרגום לעברית:

בָּרֵךְ ה' אֶת הַיּוֹם בְּבֵיתֵנוּ וְנָא אֱלֹקִים הַאֵר אוֹתוֹ בְּאֹרֶךָ וְאֶכְרֹךְ אוֹתוֹ בַּשֵּׁם ה' וְהַנָּבִיא מֹשֶׁה אֶצְלִי בְּזִכְרוֹנִי וַאֲנִי אֶקְרָא לְךָ אֱלֹהַי, אַבֵּד כָּל מֵי שֶׁאֵינוֹ פּוֹחֵד מִמְּךָ ה' יִשְׁמֹר עַל הַבַּת, עַל הַבַּת בְּרוּכַת ה' ה' יִשְׁמְרֵךְ מֵעֵינִי,
וּמֵעֵינַי הָאֲנָשִׁים שְׁמֹר אוֹתָהּ מֵאֲנָשִׁים רָעִים אֲשֶׁר לֹא יִרְאֵי הַשֵּׁם הָצֵל אוֹתָהּ מִקִּלְלַת הַשּׂוֹנֵא וּמִמִּי שֶׁלֹּא פּוֹחֵד מֵה' כְּמוֹ הַיּוֹנָה הֶעָפָה מִמָּקוֹם הָאֶחָד אֶל הַשֵּׁנִי וּמֹשֶׁה צָד אוֹתָהּ יוֹנָה צְעִירָה וּמֹשֶׁה צָד אוֹרְחִים

כשהכלה נמצאת במרכז והנשים מקיפות אותה

בשירת החתונה החבאנית הכלה לא עמדה לבדה. סביבה נבנה מעגל נשי: נשים מבוגרות ומנוסות עמדו קרוב יותר למרכז, ואחרות הצטרפו במענה, במחיאת כף או בתנועה. כך נוצר גם מסלול למידה טבעי:
ילדה או צעירה עמדה תחילה בשולי המעגל, הקשיבה ולמדה, ובהמשך יכלה בעצמה להוביל.

השירה גם אפשרה מקום לרגש מורכב; שמחה ובכי התקיימו זה לצד זה. הבכי של הנשים סביב הכלה
לא סתר את שמחת החתונה, אלא נתן מקום לפרידה, לשינוי ולמעבר מחיים מוכרים אל חיים חדשים.

אישה וביתה עונדות את התכשיטים והתסרוקות הייחודיים לקהילה. באדיבות מוזיאון יהדות חבאן, שמש אפרתי, מושב ברקת

 

הצטרפו אלינו

קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית

עם ד"ר עליזה לביא

לא רק לתעד, להחזיר לחיים

העבודה כבר מבקשת לעבור מן המחקר אל המעשה. אופיר אבירם פועל לקדם יוזמת תיעוד בתוך הקהילה במושב, לאתר את נושאות הידע, לאסוף את השירים, העדויות והזיכרונות שעוד אפשר להציל, ולחשוב יחד עם בני ובנות הדור הצעיר כיצד אפשר להשיב חלק מן המסורת אל החיים. מטרת היוזמה היא לא רק לשמור הקלטה בארכיון, אלא ליצור מחדש מפגש בין דורות: ללמוד את המילים, את המנגינה, את ההקשר ואת הדרך שבה השיר פעל בתוך הטקס.

זהו אולי השלב החשוב ביותר במפעל ההצלה הזה: להפוך ידע שעומד להיעלם לזיכרון מתועד, ומזיכרון מתועד למסורת שאפשר שוב ללמוד, לשיר ולהעביר הלאה.

תכשיטי נשים חבאניות. באדיבות מוזיאון יהדות חבאן, שמש אפרתי, מושב ברקת

מקור: מבוסס על העבודה הסמינריונית, תואר שני ביהדות של אופיר אבירם שירת נשות קהילת חבאן, בקורס תפילת נשים, בהנחיית ד"ר עליזה לביא , המכללה האקדמית אונו.

הידע, העדויות והמסורות המובאים כאן נאספו במסגרת ריאיון שקיים אופיר אבירם עם שמש אפרתי ממושב ברקת, שהביאה את קולה, זיכרונותיה וידיעותיה על שירת נשות קהילת חבאן.
התודה מוקדשת לה על הנכונות לשתף, לתעד ולשמר ידע יקר ערך זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.