״השנה כל אחד יזמין לסוכה שלו״
כך אמר לנו משה אוחיון לקראת ליל הושענא רבה של 2023.
שנים נסעתי בסוכות, הרציתי ולימדתי במקומות אחרים.
באותה שנה החלטנו, כמה פעילים חברתיים, לעשות משהו אחר:
להישאר כל אחד ואחת בעירו, לפתוח את הבית, וליצור סוכות של אחדות.
בבוקר שמחת תורה, ה-7 באוקטובר, משה ובנו אליעד ז״ל נרצחו כשיצאו להגן על העיר אופקים.
שרית, אשתו המופלאה של משה וחברה יקרה, ממשיכה מאז את הדרך ואת המסורת.
ומאז, בליל הושענא רבה, אנחנו פותחים את הסוכה שלנו למפגש וללימוד.
אולי יש בזה משהו מהרעיון שמשה השאיר לנו: לא תמיד צריך לנסוע רחוק כדי ליצור חיבור.
הושענא רבה הוא הלילה האחרון של סוכות. במסורות הקבליות
הוא נתפס כזמן של חיתום הדין, ורבים נוהגים להישאר ערים ולעסוק בתורה,
בתהילים וב״תיקון ליל הושענא רבה״.
ובתוך המנהג העתיק הזה מהדהד קול שמרגש אותי במיוחד:
רבי יוסף חיים מבגדד, ה״בן איש חי״, מגדולי פוסקי יהדות בבל,
מעיד על מנהגן של בנות משפחתו ״להישאר ערות כל אותו לילה וללמוד תורה״.
הוא מספר כי ״בליל הושענא רבא הן נעורות ולומדות משנה תורה ותהלים…״,
ומצייר תמונה חיה של בית שלם ער: הגברים יושבים ולומדים בסוכה שבחצר,
והנשים יושבות באכסדרה הסמוכה ולומדות גם הן,
בפני עצמן. בגדד. לילה. סוכה בחצר. בית שלם ער ולומד. והנשים שם.
מאז עברנו דרך ארוכה.
חברתנו, ד״ר אסתי תאומים בן מנחם, משתפת אותנו באתר תפילת נשים מתוך עבודת הדוקטורט שלה, בערך: ״חברותא בשתיים: נשים לומדות גמרא ומחזירות את קולן אל בית המדרש״.
חוט עובר בין הנשים בביתו של ה״בן איש חי״ לבין הנשים הלומדות היום.
לימוד תורה איננו רק צבירת ידע. הוא שיחה, והוא הזמנה ללמוד יחד,
גם כשאנחנו שונות זו מזו. ואולי זה מה שהושענא רבה מבקש מאיתנו גם עכשיו.
ב״מגזין נשים״ התפרסמה החודש הכתבה טוות מילים לתפילה,
מסע בעקבות תפילות שנשים יהודיות כתבו, שמרו והעבירו מדור לדור,
ובעקבות העבודה שלנו במיזם תפילת נשים, להשיב את הידע הזה
אל החיים. חברות הקהילה אפרת אלתר, אירנה צ׳פונוב ורותי לזר
משתפות כיצד תפילת נשים עתיקה פגשה את החיים שלהן ממש: התבגרות, גוף,
בר מצווה, אובדן, אמונה, תקווה ושייכות. ותודה ללאה מוריה על הכתיבה הרגישה.
נשים למדו. נשים התפללו. נשים העבירו ידע. לא תמיד שאלנו עליהן.
לא תמיד תיעדנו אותן. ועכשיו אנחנו פותחות להן שוב מקום.
חג שמח ושבת שלום,
עליזה

