מי שמרה את סוד הגאולה כשכולם שכחו?
שלום לך,
אתמול נפגשנו למפגש החודשי של קהילת תפילת נשים.
משמח ללמוד יחד, לשאול, להקשיב ולגלות שוב כמה כוח יש בקבוצה
שמחזירה לחיים תפילות, מנהגים וזיכרונות של נשים יהודיות.
השבוע כתבה לי דוידה רוט, חברת הקהילה:
״אנחנו במסע בת מצווה והגענו לבית הכנסת בבראשוב.
יש לך אפשרות לשלוח לי תפילה לבת המצווה, שחן, הבת שלנו, תוכל לומר כאן?״
הפניתי אותה לערך באתר, ובתוך רגע חן יכלה לקרא תפילה עתיקה
שנכתבה לבת מצווה.
בדיוק לרגעים כאלה נולד אתר תפילת נשים.
כך קרה גם כאשר הרב יוסף סאקס, מנהל אגף המחקר בבית ש״י עגנון,
ביקש במהלך ביקור בפולין עם משלחת שהוביל, נוסח הדלקת נרות של נשות הקהילה.
וכך מבקשות ומבקשים מאיתנו, גם בעת ביקור בפורטוגל ובבלמונטה,
את תפילת הדלקת הנרות של נשות האנוסים.
יש רצון עמוק לא רק ללמוד על המילים העתיקות, אלא לומר אותן מחדש.
לקראת תשעה באב הקדשנו את המפגש לשֶׂרַח בת אשר,
דמות שהמקרא ומערכת החינוך מזכירים בקצרה,
אך הזיכרון היהודי, ובמיוחד הזיכרון הנשי, לא הניחו לה להיעלם.
שֶׂרַח אינה רק דמות מקראית חידתית. היא סמל לכוחן של נשים לשאת זיכרון,
לרפא שבר, לזהות תקווה ולהעביר מדור לדור את סוד הגאולה.
על פי המסורת, שרח האריכה ימים,
ידעה לזהות את סימני הגאולה ושומרת את הסוד שעובר מדור לדור.
היא זכרה גם כאשר אחרים שכחו, ונשאה בתוכה את הידיעה
שהסיפור היהודי אינו מסתיים בחושך אלא בתקווה.
אולי משום כך נשים בכורדיסטן הזכירו אותה בקינות ליל תשעה באב
ליד נהר הפרת. דווקא שם, רחוק מירושלים, בתוך זיכרון של חורבן,
גלות ואובדן, הן קראו בשמה.
גם כשאת עומדת על שפת נהר הפרת בבבל,
גם כשהבית חרב והדרך חזרה אינה נראית, מהבהב בלב סוד קטן:
עוד אפשר לשוב, עוד אפשר לבנות,
עוד לא אבדה התקווה.
אני שרח בת אשר, שרות נשות ג׳רבה בערבית יהודית,
וקושרות את דמותה לאבן מירושלים שנישאה אל בית הכנסת אל-גריבה.
נשים שלא תמיד למדו מתוך ספר שימרו ידע יהודי עמוק
באמצעות קינה, טקס, תנועה וזיכרון קהילתי.
הן לא רק זכרו את ירושלים. הן שמרו בלבן את האפשרות לשוב אליה,
ובנו ממנה בית גם הרחק ממנה.
וזו גם המשימה של קהילת תפילת נשים היום: לאסוף את האבנים,
לשמור את הזיכרון ולהפוך אותו לשפה חיה.
ותודה לתא"ל (מיל') גילה כליפי אמיר שמיד בסוף המפגש
לקחה על עצמה לבדוק בבית הכנסת ג׳רבה (העתק מטוניס)
באופקים ולראיין נשים על סרח.
האתר, המפגשים וחומרי המיזם פתוחים לקהל חינם.
כדי שנוכל להמשיך לבנות יחד את הבית הזה, להוסיף תפילות,
מנהגים וסיפורים ולהמשיך להנגיש אותם.
נשמח לעזרתך: בזמן, בידע, בחיבורים, בעריכה ובהגהה,
בעבודה ארכיונית, בגיוס משאבים או בתמיכה כלכלית – לתמיכה.
הזיכרון הזה, והתקווה הטמונה בו, הם של כולנו.
להקלטה של המפגש לחצו כאן לחלק א', וכאן לחלק ב'.
שבת שלום וסופשבוע נעים,
עליזה

מן היישוב הקהילתי כליל.
צילום: תמר הירדני.
