הכוח שבמבט מהצד: בין שידוכים, נחמה ופרשת השבוע
קהילה יקרה,
זמן רב שנשים וגם גברים פונים אליי בבקשה אחת שחוזרת שוב ושוב:
"יש לך תפילה למציאת בן זוג, בת זוג, לזוגיות טובה?"
השאלות על היכרויות, על בדידות ועל תקווה לא נולדו עכשיו. הן תמיד היו. אבל בשנתיים האחרונות,
עם המלחמה, עם השינויים הגדולים בחיים ועם הצמצום של מפגשים טבעיים ומרחבים אנושיים,
הן מקבלות נוסף.
הזיכרון שהפך לגשר
השבוע התקיים מפגש מיוחד שיזמו חברותיה של גיסתי האהובה, אלכסנדרה ז"ל,
שהלכה לעולמה לפני ארבע שנים. מאז פטירתה, הן יזמו לזכרה מפגשי היכרויות ייחודיים.
מפגשים שהפכו למרחב של הקשבה, תבונה וחיבורים. בערבים האלה יושבות נשים עם ניסיון חיים עשיר, שדכניות מנוסות שיש להן יכולת לראות מבחוץ ולחבר בין לבבות.
דרך מודל שיחות מיוחד, דרך המבט החיצוני והחכם שלהן, נוצרים שידוכים וחיבורים מוצלחים.
את הערב השבוע פתחה מיכל, אמו של סגן איתן אבנר בן יצחק ז״ל, לוחם אגוז,
שנפל בעזה שלושה חודשים בלבד אחרי שהתחתן. היא ביקשה לחזק את המיזם ולשתף על בנה.
בשבעה, כך סיפרה, הגיעה אליה רופאה צבאית שליוותה את היחידות המיוחדות.
"הייתי חייבת לבוא ולספר לך", אמרה לה, "כמה הבן שלך היה מיוחד. גם בשעות הקשות ובאתגרים הרבים
הוא היה היחיד שתמיד שאל אותי, מה שלומך, איך את מרגישה. הייתי חייבת שתדעי איזה בן היה לך."
זהו כוחה של עדות שמגיעה ממי שאינו במרכז הסיפור, אך רואה לעומק.
לפעמים, כדי להכיר בערך של עצמנו או של יקירנו, אנחנו זקוקים למישהו שיעמוד בחוץ וישקף לנו את האור.
מיתרו ועד היום: חוכמת המבט מהצד
החיבור הזה בין עין חיצונית לשינוי פנימי נמצא בלב פרשת יתרו.
יתרו, חותן משה, מגיע למחנה עם בתו ציפורה ושני נכדיו, ורואה את חתנו שופט את העם לבדו מבוקר עד ערב. משה שקוע בתוך השליחות, הוא לא רואה את השחיקה והעייפות.
יתרו, שמביט מהצד, אומר לו בפשטות ובאומץ: כך אי אפשר להמשיך.
הוא מציע למשה לבנות מערכת של שותפות ואחריות מדורגת.
משה לא נעלב – הוא מקשיב, לומד ומשנה מציאות.
ההתקדמות של משה ושל העם הגיעה בזכות אדם שהגיע "מבחוץ" והביא איתו עצה טובה, ניסיון וחכמה.
כך בזוגיות, כך בהנהגה, וכך גם בקהילה שלנו.
בקשה אישית מכן
מתוך המחשבות על חיבורים ועל כוחה של עין טובה, אני חוזרת אל הבקשות שלכן לתפילה לזוגיות.
- האם במשפחתכן יש מנהג תפילה למציאת בן זוג?
- האם יש תפילה שעוברת מאם לבת, או סיפור על שידוך שנרקם בזכות "מבט מהצד"?
- האם יש טקס קטן או זיכרון שנותן תקווה לבדידות?
אנא שלחו לנו. יחד נרחיב את עמוד "אשה ומנהג" ונשמור על חוט הזהב הבין-דורי של חוכמת הלב הנשית.
במהלך המלחמה, למדנו שנשים רבות חזרו לומר מדי לילה את תפילת "נִשְׁמַת כָּל חַי". כששאלנו למה, הן ענו: "כי אמא שלי תמיד אמרה את זה". זהו בדיוק החיבור שאנחנו מחפשות.
בברכה חמה,
שלך,
עליזה
קהילת "תפילת נשים"

