ספר תהילים: תפילה, מהות ומשמעות
ספר תהילים הוא מהספרים המרכזיים והאהובים בתנ"ך. אין זה סיפור על, אלא דיבור אל.
קול אישי, עמוק וכן של אדם אל בוראו. הוא משקף את מגוון הרגשות האנושיים:
כאב, הודיה, שבר, שמחה ותקווה.
גם נשים וגברים שלא נחשפו אל המזמורים או מכירים אותם לעומק, מוצאים במזמורים דרך לביטוי עצמי, לנחמה ולשיח פנימי עם עצמם ועם האל.
על פי המסורת, דוד המלך חיבר את רוב המזמורים,
והספר מוגש במספר חלוקות:
חמישה חלקים, כנגד חמשת חומשי תורה
שבעה חלקים, לקריאה שבועית
שלושים חלקים, לקריאה חודשית
נוכחות נשית-תרבותית
מבין כל המזמורים, מזמור קכ"א, שִׁיר לַמַּעֲלוֹת תופס מקום ייחודי.
זהו מזמור שמוכר כמעט לכל אחת ואחד.
מההופעות, מסבתא, מטקסי הפרשת חלה, ממפגשי תפילות למען חיילים, מהתכנסויות למען החטופים, והרבה בזכות הלחנים הנפלאים והביצועים של מיטב היוצרים שמחזירים אותו ללב.
אלו מילים שהפכו לפסקול.
המזמור הולחן על ידי הרב שלמה קרליבך. שירי מימון שרה אותו ב-Times Square בטקס למען החטופים.
ברי סחרוף, פאר טסי ועומר אדם כוללים אותו בהופעותיהם.
נשים רבות פותחות בו ערבי תפילה, מעגלים וטקסי ריפוי.
מאז מלחמת חרבות ברזל, מזמור זה חווה תחייה ממשית.
הוא נשמע שוב בקול: בתפילות, בקבוצות תהילים, בשיתופים ברשתות, בקריאות יזומות.
נרשמה עלייה בולטת בחיפושים בגוגל, ונשים משתפות שקוראות אותו מדי ערב לעצמן, לילדיהן ולמדינה.
למה דווקא "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת"?
קצר, נגיש, עוצמתי: שמונה פסוקים בלבד, שפה בהירה וישירה. קל לשנן ולומר גם כשאין מילים אחרות.
תחושת השגחה והגנה נשים רבות אומרות אותו במהלך ההריון והלידה, לפני ניתוח או אתגר
או בשעת יציאת החיילים לקרב.
המזמור עוסק בשמירה אלוקית מתמדת: "הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל… יְהוָה יִשְׁמׇר צֵאתְךָ
וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם."
מסורת נשית בין-דורית
רבות מאיתנו זוכרות את אמא או סבתא עומדות על מפתן הבית, היד מושטת למזוזה ולוחשות את הפסוקים.
במרוקו, תימן, פולין ופרס – המזמור עבר מדור לדור, ובתקופות קשות: בשואה, במלחמות ישראל, בשבי ובעתות מגפה הוא שימש קרן אור.
ייחוד לשוני-מסורתי
המזמור פותח בחריגות במילים שיר לַמַּעֲלוֹת בשונה מהמזמורים שאומרים שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת.
רש"י מסביר כי זהו המזמור הראשון ששורר כשעלו הלויים במעלות
שבין עזרת נשים לעזרת ישראל בבית המקדש.
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל־הֶהָרִים– מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה– עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל־יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל־יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא־יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן– שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל־יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא־יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל־רָע: יִשְׁמֹר, אֶת־נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר־צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ– מֵעַתָּה, וְעַד־עוֹלָם.