ברכת מזון בלדינו
מושג השראה: התעלות
ברכה קצרה ועמוקה זו, נמסרה מפיה של ברטה אגואדו, ילידת איזמיר שבתורכיה (1927), והיא חלק מנוסח ברכת המזון בלדינו כפי שנאמר בפי נשים יהודיות ממוצא ספרדי.
השפה לדינו שנקראת גם "ספרדית יהודית", שימשה מאות שנים את צאצאי מגורשי ספרד שהתיישבו באגן הים התיכון: טורקיה, יוון, בולגריה, בוסניה, לוב, ואף צפון אפריקה. היא שילבה עברית, ספרדית וביטויים מקומיים, ונשאה עמה לא רק מילים, אלא עולם.
בתוך העולם הזה, נשים יצרו תרבות של תפילה ותקווה: תפילות אישיות, עממיות ומחוברות לחיים. התפילות, נאמרו סביב שולחן, ליד העריסה, במסחר, בדרכים ובקברי צדיקים.
התפילה שבקלף נושאת עמה מסר חזק בפשטותו:
להאמין בטוב. לא כמשאלת לב, אלא כהכרעה יומיומית.
תמיד טוב יותר. לעולם לא גרוע יותר. זו אינה רק אמרה מעודדת, אלא מפתח לתודעה שפונה אל העתיד בעיניים פקוחות, ומסרבת לתת לפחד להכתיב את המציאות.
המילים הללו נטועות עמוק במסורת האמונה של נשים מעדות המזרח, היודעות לשלב בין פרקטיקה לבין רוח, בין שבר לתקווה. הן לא נזקקות ללשון גבוהה, הן מדברות בלשון הלב.
איפה זה פוגש אותי?
קלף זה מזמין אותך להקשיב להדהוד המילים, ולזכור שגם בימים של קושי, תקווה היא לא מותרה. היא דרך חיים. הנשים דוברות הלדינו מלמדות אותנו שבין המילים הפשוטות, שוכנת תחושת הלב. שברכה יכולה להיות גם נחמה, שתפילה אינה רק בקשה, אלא היזכרות בכוח הפנימי. והלב, כשהוא מדבר, הוא מדייק. "תמיד טוב יותר" איננה רק תקווה לעתיד, אלא בחירה בהווה, לראות את מה שיש, ולהאמין שלא נאבד מהאור.