באתר זה אנו משתמשים בפונט מיוחד שנוצר מכתב ידה של רב"ט נועם אברמוביץ ז"ל, שנפלה בשבעה באוקטובר במוצב נחל עוז בגיל 19.
נועם הייתה מנהיגה טבעית, חלמה להיות ראש ממשלת ישראל ולתקן את העולם. חבריה זוכרים אותה כ"אמא של החבורה" – תמיד נכונה לעזור ולהוביל. היא התעקשה לשרת בגזרה הכי מאתגרת כדי להיות משמעותית ככל הניתן.
הפונט נוצר במסגרת פרויקט "אות חיים" – יוזמה מרגשת שהופכת כתב יד של נופלים לפונטים דיגיטליים, כך שהמילים שלהם ממשיכות לחיות ולהשפיע.
כמו שנועם רצתה – גם אחרי שהלכה, היא ממשיכה לעשות טוב בעולם.
בתוך פנתיאון הגבורה הישראלי, דמותה של מירה בן ארי ניצבת כסמל ייחודי ובלתי נשכח. היא לא הייתה רק לוחמת או אלחוטאית; היא הייתה אישה שגילמה במעשיה ובבחירותיה את המושג "מנהיגות נשית" בשיא תפארתו וכאבו. מירה, הָאֵם היחידה שנפלה בקרבות מלחמת העצמאות, הפכה לאייקון המלמד אותנו פרק בנאמנות, בעוז רוח ובמחיר החירות.
מירה בן ארי נולדה בברלין. בת יחידה למשפחה ציונית. אביה שירת כקצין יהודי בצבא האוסטרי, פילוסוף וד"ר למשפטים. אִמָּהּ הבת הצעירה למשפחה רבת השפעה ביישוב היהודי. עלתה לארץ בגיל 7. למדה בבי"ס בן יהודה בת"א. תלמידה מצטיינת. ספורטאית בתחום הסייף. חניכת התנועה מכבי צפון.
הקווים לדמותה של מירה הנערה הם אלה שעצבו אותה כלוחמת עד לנפילתה. בעודה נערה, לחמה להקמת "בית לאומי" בארץ ישראל , נערה נוקמת שואה "דם יהודי אינו הפקר".
מירה בן ארי, מצטיינת סיף באגודת מכבי צפון
כשחבריה המתבגרים יצאו לבלות היא פעלה כשליחה במחתרת היהודית-לח"י.
היא הייתה נערה ברוכת כישרון שכתבה מאמרים, שירים, יומנים. כולם בנושא אחד : תקומת העם היהודי.
כנערה עירונית ובת יחידה ראתה את יעודה בקו החזית. עזבה את העיר, את חבריה והצטרפה לקבוצה שהקימה את קיבוץ ניצנים בדרום. נישאה לאליקים , איש פלמ"ח.
בקיבוץ עסקה בביטחון כל ימות השנה. האקדח היה סימן ההיכר שלה. בשעות הפנאי עבדה בגינון הקיבוץ.
הצטרפו אלינו
קבוצת דיון חודשית למנהיגות, רוח ותרבות נשית יהודית
עם ד"ר עליזה לביא
קיבוץ ניצנים היה מבודד, סביבו כפרים ערביים. לצורך כך נשלחה לקורס אלחוט כדי שתשמש כקשרית לאזור כולו. מכשיר הקשר היה המכשיר היחידי לקבלת עזרה והעברת הודעות.
בנוסף, היא שרתה גם תחת הפיקוד של חטיבת גבעתי .
גם כשנולד בנה דני המשיכה בעבודתה כאלחוטאית מתוך ביתה כשמכשיר הקשר מופעל מחדר השירותים.
החיים הפכו לבלתי נסבלים, אנשי הקיבוץ היו מעטים מול רבים. ללא נשק ותמיכה צבאית דלה.
הצבא המצרי היה גדול ורב. המצרים שמו להם כמטרה להגיע לת"א.
הייתה החלטה בקיבוץ לפנות את האמהות והילדים במבצע "תינוק" לבאר טוביה (17.5.1948).
מירה קשרה את גורלה וחייה למקום היא הבינה את חשיבות תפקידה כאלחוטאית ובחרה להישאר עם הלוחמים המגנים על ביתם. אם יחידה שהייתה צריכה להיפרד מילדה. היא ידעה, משם לא תשוב.
היא הלכה לנחמה, אחת מחברותיה המפונות ואמרה לה: "תגידי לדני שהייתה לו אימא".
אחר-כך כתבה מכתב והטמינה בכיס מעילו של דני, בנה התינוק בן השנתיים וחצי.
במכתב היא כותבת לאליקים בעלה: …" אני נפרדת מילדי למען יגדל במקום בטוח ולמען
שיהיה אדם חופשי בארצו!…
הפתק/מכתב שהטמינה מירה בן ארי בכיס מעילו של דני בנה טרם פונה עם הילדים והאימהות. היא סרבה להתפנות בגלל חשיבות תפקידה כאלחוטאית האזור. זו צוואת אם עברייה לבנה!
הילדים וְהָאִמָּהוֹת פונו, חיילי גבעתי המעטים, אנשי ניצנים, הגברים ועשר נשים רווקות נשארו להילחם
על ביתם ואדמתם.
מפקד המקום ראה כי לא יוכלו לעמוד עוד מול אויב גדול ורב שעמד בפתח הקיבוץ.
רבים מהחיילים וחברי הקיבוץ שלחמו נפלו בקרב. הוא החליט להיכנע.
מירה שידרה את קריאות הsos- האחרונה (ולא מוצפנת): "הקרב אבוד, אני משמידה את המכשיר
ויוצאת להילחם".. המפקד יצא עם דגל לבן. בעודו מתקדם לעבר המצרים הוא נורה על-ידי הקצינים המצרים, מירה יצאה לעזרתו. המצרים ירו שוב ומפקדה נהרג. היא עמדה שם יחידה מול רבים , חנינה לא תבקש.
היא שלפה את אקדחה וירתה בקולונל המצרי שעמד מולה. המצרים לא יכלו לשאת את העלבון כי אישה עבריה יהודיה נוקמת ומשפילה קצין מצרי. היא נורתה ונהרגה. בת 22 בנופלה.
במקום נפילתה ב"ניצנים הישנה" הוקמה אנדרטת "יד לאישה העברייה הלוחמת",
המנציחה את פועלה ואת פועלן של הלוחמות. כמי שהעזה לבחור בבלתי אפשרי,
נותרה מירה בן ארי אייקון של מנהיגות נשית המעניקה לנו, דורות אחרי לכתה, שיעור נצחי באחריות,
בהקרבה ובחוסן הלוחמת העברייה.
מתוך יומנה של מירה בן ארי 1942 (בת 16)
בגמר מלחמת העצמאות מינה ראש הממשלה דוד בן- גוריון וועדה שתפקידה היה להעניק שנים-עשר אותות גבורה למצטיינים בקרבות תש"ח. כאשר כל אחד משבטי ישראל יקבל ייצוג סמלי.
הוועדה החליטה כי תואר "גיבור ישראל" במלחמת העצמאות יינתן לחייל או קצין שבמעשהו
סייע לניצחון בקרב זה או אחר.
שמה של מירה נדחה על ידי הוועדה כי בשעת הדיונים בנושא עדיין רבץ על הקיבוץ החשד
כי הלוחמים נכנעו למצרים ללא קרב והובלו לשבי. חשד זה שלל, בעת ההיא, ממירה את הזכות להיחשב גיבורה נועזת ביותר במלחמת העצמאות.
התיקון נעשה 75 שנה אחרי ב-21.12.2022 כאשר ההיסטוריונים הישראלים העמידו את התפיסה הזו כטעות. במעשה של מירה בעת שֶׁיָּרְתָה במפקד המצרי והרגה אותו לעיני החיילים המצריים יצר הלם והפתעה לצבא המצרי , הקרב פסק והמצרים נסוגו.
אמנם 105 חברי קיבוץ ניצנים וחיילי גבעתי נלקחו לשבי המצרי, אך חזרו חיים לאחר 8 חודשים
כדי להקים את ביתם מחדש.
מירה בן ארי ובנה דני
באדיבות רוני בן ארי, צלמת, אוצרת ואמנית רב תחומית
שתפו את הסיפור הזה עם נערה או צעירה שצריכה לקבל השראה על עוז רוח ונאמנות לעצמך.
פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים. היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה). הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.
התרמיל היהודי הוא מדריך מרתק ומקיף למסע בר-המצווה, המעניק לנער ולמשפחתו הצצה אל השכבות התרבותיות, המסורתיות וההגותיות של אירוע משמעותי זה. הספר מאגד בתוכו עשרות טקסטים, תפילות ומנהגים ממקורות יהודיים לצד סיפורים אישיים ופרשנויות של כותבים עכשוויים.
ב-1855 כתבה רבנית משכילה מצ’כיה עשרות תפילות יהודיות והייתה לאישה הראשונה שפרסמה ספר תפילות לנשים ולנערות בשם שעות התייחדות, מתוך רצון להשיב נשים אל עולם התפילה היהודי. הספר שעות התייחדות (1855) היה רב מכר חוצה יבשות ועבר מאם לבת בירושה.
מנהג נשים מזמין למסע מרתק בעקבות מסורות וטקסים ממגוון הקהילות, המועברות מדור לדור. באמצעות תיעוד נדיר, הוא מחזיר לחיינו עולם שכמעט ואבד, ומאיר את תפקידן הייחודי של נשים בשימור היהדות ובהנחלתה.
הספר עכשיו תורך הוא הזמנה לגלות את הקול הייחודי שבך ולהעניק לך כוח וביטחון. דרך סיפורי חיים מרגשים על נשים מנהיגות, חוכמת האמהות והגשמת חלומות, הוא מעניק השראה וכלים למנהיגות, למסעות, לנאומים, לטקסים וליצירת שינוי בכל גיל.