שתי נשים שני עולמות
שלום לך,
לפני יומיים כתבה לי חברת קהילת תפילת נשים. בתה מתקשה ללדת,
והיא ביקשה תפילה עבורה. יומיים אחר כך הגיעה פנייה דומה באנגלית,
מאישה במקום אחר בעולם. והשבוע, כמעט באותו הזמן, התקיימה הילולת רחל אמנו.
ההילולה הגדולה היא רק נקודת שיא.
לאורך כל השנה מגיעים לקבר רחל המונים, נשים וגברים,
עם תפילות ובקשות על פרי בטן, זיווג, משפחה,
כאב ותקווה.
בשנות המחקר ואיסוף העדויות על הספר מנהג נשים,
ניסיתי להבין את הקשר המיוחד לרחל. במסעותיי פגשתי נשים
שגדלו בעולמות שונים לגמרי, בישראל ובתפוצות,
לעיתים כמעט ללא קשר לקהילה יהודית, לבית הכנסת או לתפילה, אבל רחל היא "סיפור אחר".
נערה צעירה שפגשתי בטרמפ ניסתה לשכנע אותי
להצטרף לנסיעה לקבר רחל: "רחל היא האמא של כולנו.
רק שלנו, הבנות, הנשים. תבואי פעם".
לפני שנפרדנו נתתי לה עותק של תפילת נשים. היא הביטה בספר,
הביטה בי ואמרה: "אז את יודעת". המשפט הזה נשאר איתי.
זמן קצר אחר כך קראתי ראיון עם המשוררת דליה רביקוביץ ז"ל, שסיפרה
על כמיהתה לילד ועל הרגע שבו הגיעה לקבר רחל,
נשברה בבכי וחזרה אל המילים העתיקות: "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי".
שתי נשים, שני עולמות תרבותיים רחוקים, ואותה כתובת.
אבל רחל איננה רק כתובת נשית. כבר הנביא ירמיהו מעביר
אותה מן הסיפור המשפחתי אל הסיפור הלאומי:
"רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו".
ומול הבכי באה ההבטחה: "ויש תקוה לאחריתך… ושבו בנים לגבולם".
אולי כאן טמון הסבר לכוחה המתמשך של רחל. היא אם מן המקרא,
אבל גם אם של עם. דורות של נשים וגברים ממשיכים
לשתף אותה בבקשות הפרטיות ביותר, כאילו המרחק של אלפי שנים נעלם.
הקלף שמצורף מחזיר אותנו לקבר רחל שלפני כמעט מאה וחמישים שנה.
הסביבה השתנתה ללא הכר. הכמיהה להגיע אליה ממשיכה.
וכאן אני רוצה לעצור לרגע ולומר מזל טוב לחברי ושותפי היקר ויליאם "ביל" גרוס,
שחוגג השבוע יום הולדת. לפני כמעט שלושים שנה
דפקתי על דלתו עם אינספור שאלות על סידורי נשים, תפילות ומנהגים.
מאז ביל הוא עבורי מורה, חבר ושותף לדרך. בנדיבות יוצאת דופן הוא פתח
בפניי את אוסף משפחת גרוס ואת הידע העצום שצבר,
וחלקים רבים מהדרך של מיזם תפילת נשים נשענים על נדיבותו.
ביל הוא עבורי השראה לאופן שבו אוסף הופך לשליחות:
לא רק לשמור אוצרות מן העבר, אלא לפתוח אותם, לחלוק אותם ולהחזיר אותם לחיים.
מזל טוב ביל וליסה, שתזכו לעוד שנים רבות וטובות של גילוי,
מחקר ופתיחת דלתות לעולמות יהודיים שכמעט נשכחו.
לפעמים אנחנו לא מחפשות תשובה. אנחנו מחפשות כתובת.
למי פונים כשאין לך מילים משלך?
ואם גם לך יש שאלה או רצון לשתף בחכמת האמהות שבמשפחתך,
כתבו לנו.
שבת שלום וסופשבוע נעים.
עליזה

