"המשמעות של המנורה יכולה להיות גם כזאת שאישה טובה נמשלה אליה, ממש כשם שאישה טובה נמשלה לתורתנו […] כדי שיֵדעו שאישה טובה שקולה כנגד כל התורה כולה. וכפי שהתורה אינה יכולה להתקיים כשחסרה בה אות אחת, כך גם אישה טובה צריכה להיות שלמה במעשים טובים כלפי השם יתברך שמו וכלפי הבריות"
(מתוך הספר 'מינקת רבקה' עם תרגום, מבוא והערות מאת ימימה חובב, בהוצאת 'ידיעות ספרים', ו ע"ב)
דמותה יוצאת הדופן
במפנה המאה השבע עשרה חיברה רבקה בת מאיר טיקטינר מפראג את ספר המוסר לנשים 'מינקת רבקה', ספר ביידיש המחזיק שלושים ושישה דפים. על אף היקפו המצומצם אין להמעיט בערכו. זהו הספר הראשון שכתבה אישה יהודייה או לפחות הראשון שהשתמר והגיע לידינו, ועל כן 'מינקת רבקה'הוא מקור בעל חשיבות יוצאת דופן.
המידע הביוגרפי על אודות רבקה בת מאיר טיקטינר מועט. על מצבתה בבית הקברות העתיק בפראג נכתב:
רבקה בת מהר"ר [מורנו הרב ר'] מאיר טיקאטין / נפטרה כ"ה ניסן לפרט רבקה האבן הזאת תנצב"ה / רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כֻּלנה: / בטח בה לבנו כאביגיל בחייה בזכותה להגינה: / קרבן כליל כאיל במוֶת לכפרה ניתנה: / היתה דורשת יום וליל לנשים בכל קריה נאמנה: / זלגה עין כל נפיק ועייל [כל היוצא ובא] כאשר נגנזה ונטמנה:
מן הדברים עולה כי רבקה בת מאיר הלכה לעולמה בשנת שס"ה (1605), וכי אביה (שאינו מוכר לנו ממקורות אחרים) היה מלומד ובן העיר טיקטין (Tikotin), הסמוכה לביאליסטוק, בצפון-מזרח פולין.
התיאור על המצבה ש'הייתה דורשת יום וליל לנשים בכל קריה נאמנה', מקבל חיזוק מתפילת יזכור לעילוי נשמתה ב'קונטרס בית כנסת אלטנוישול בפראג':
יזכור אלקים נשמת הזקינה הרבנית מרת רבקה בת מהר"ר מאיר בעבור שנתן בעלה הר"ר […] לצדקה וגם היתה דורשת בכל […] בשכר זה תהא נשמתה צרורה בצרור החיים עם נשמותיהם של אי"ו [אברהם יצחק ויעקב] שרה רבקה רחל ולאה עם שאר צדיקים וצדקניות שבגן עדן ונאמר אמן.
דברי זיכרון אלו מלמדים עוד פרטים אחדים על חייה של רבקה בת מאיר: היא הלכה לעולמה בגיל מבוגר ('הזקינה'), אם כי איננו יודעים בת כמה הייתה במותה ולפיכך איננו יכולים לדעת מה הייתה שנת לידתה; היא הלכה לעולמה לפני אישהּ – ששמו היה כנראה בצלאל ברוך או בצלאל הענוך – ולא נקשר לשמו תואר רבני; מכאן שהכינוי "רבנית" שהוצמד לה רומז כנראה לסגולותיה שלה כמלומדת שהייתה בקיאה בספרות הקודש, ולא להיותה אשת רב. יתר על כן, שלא כנשים רבות שהתמסרו לעבודת ה' בימי אלמנותן, שחלקן בחרו לפרוש מחיי החולין, ושהיו בהן אף שעלו לארץ ישראל, עסקה רבקה בת מאיר בפעילותה הדתית והציבורית בהיותה נשואה.
עוד דברים בשבחה כתב המדפיס, גרשם בן בצלאל, בפתח ספרה:
… מכיוון שהכרתן את האישה החשובה, הרבנית הדרשנית מרת רבקה ז"ל בת הגאון מהר"ר מאיר טיקטינר ז"ל, שהגתה וכתבה את הספר הזה. כל כוונתה ליראת ה' יום ולילה, ומחשבתה לא הייתה לשם כבוד. מי שמע או ראה מימיו חידוש כזה, שמעולם עוד לא קרה, שאישה תחבר [ספר] מתוך ראשה, ותקרא בעצמה פסוקים ומדרשים. לכן הדפסתי אותו, כדי שכל אישה שתרצה לקרוא בו תוכל לקנות אותו לעצמה. וקראה לספר מנקת רבקה שיהיה לה לזיכרון ולכבוד כל הנשים. לפי שאישה יכולה גם היא לחבר דברי מוסר ופירושים טובים בדיוק כמו גברים רבים…

