אור וחושך הם לא תמיד הפכים. לפעמים החושך הוא זה שמחדד את הצורך להדליק משהו מבפנים.
כשנפגשתי עם חברתי ד"ר עליזה לביא, היא פרסה בפניי את קלפי "תפילת נשים", המבוססים על ספרה.
כל קלף נושא תמונה, מילה ותפילה שנכתבה בידי נשים יהודיות מתקופות שונות, קול נשי עתיק,
שממשיך לדבר גם אלינו היום.
מכל הקלפים בערימה שנחו בגבם אליי, בחרתי באופן אקראי קלף – והוא התאים לי בדיוק:
קלף "אמונה", לצד תפילתה של הרבנית פאני נוידא משנת 1855:
“וכשהכל נטשוני, עמדת אתה לצדי,
או אז שבו צלילי התודה וההלל והתבוננו בלבי".
מהמילים שלה אני לומדת שיעור עמוק, שמתחבר במיוחד לרוח החג:
גם כשיש סביבנו תחושה של אובדן, של אי־ודאות או חושך –
זו הזדמנות למצוא מקור של כוח. להאמין בו ולהישען עליו, לצבור ממנו חוזק וביטחון.
זה יכול להיות אדם קרוב, קהילה או כוח עליון, כל אחת ואחד ואמונותיו.
"אמונה" היא מילה קטנה, שמכילה בתוכה המון. כמו נר של חנוכה –
אור קטן וצנוע, אבל כזה שהמשמעות שלו גדולה.
הוא מזכיר לנו להחזיק בתקווה ולהוסיף אור, יום אחרי יום.
תודה, עליזה לביא יקרה, אם כבר קריאה בקלפים, אז רק כאלה.