הדהוד מלב אל לב // 043

כמה מהכוח שלך בכלל לא התחיל אצלך?

שלום לך,

שבועיים לפני שיכולנו בכלל לדמיין שהחטופים ישובו הביתה,
פקחתי את עיניי להודעת וואצפ מדיצה אור האהובה.

בנה, אבינתן, היה אז כבר שנתיים בשבי חמאס, ללא אות חיים.
לאורך כל התקופה הנוראה למדתי מדיצה מהי עוצמתה של אמונה.
היא סיפרה לי שבכל בוקר הייתה יושבת שעה-שעתיים בפינת החצר שלה,
בוכה, ומתפללת משם להאיר לבנה את הדרך הביתה. בצום תשעה באב כתבה:
"כמה טוב שיש יום שלא חייבים לעשות בו כלום ומותר רק לבכות כל היום.
גם על זה צריך לומר תודה".

ובאותו בוקר כתבה לי: "עליזה יקרה, איפה אפשר למצוא את התפילה
שהבאת למעגל תפילת נשים היקר שנערך בבית הכנסת בושאייף בחודש ניסן בשנה שעברה?"
היא חיפשה את תפילת אם שבנה שרוי בנכר.
וזה היה אחד הרגעים המרגשים שבהם הבנתי שוב למה אנחנו אוספות,
מתעדות ומנגישות את התפילות האלה. כי לפעמים תפילה שנכתבה לפני דורות,
במקום אחר ובזמן אחר, מגיעה בדיוק אל אישה אחת ברגע שבו היא זקוקה לה.

"אבינוש חי. אני יודעת. אני מדברת איתו".

את המשפט הזה שמעתי מדיצה שוב ושוב. ועכשיו, כשאני מקשיבה לאבינתן עצמו,
אני מבינה עוד יותר. בריאיון ב"עובדה" הוא דיבר על האחריות,
על העתיד, על המחיר של החלטות בלתי אפשריות,
וגם על השיחה הישירה שלו עם אלוהים ביום ה-70 לשבי.
וכשחזר ופגש את הוריו, הם שאלו אותו
אם הוא כועס עליהם. הוא ענה: "אני לא כועס עליכם. אני גאה בכם". 
חשבתי על דיצה חברת הקהילה שלנו. לא רק שהיא מכירה את הבן שלה, 
היא מכירה את חוט השדרה שלו.

ואז נחשפתי לנערה בת 14 מרומא. לונה עמרון. 
הסיפור של לונה נחשף בתערוכה "ותכתוב הנערה: מגילת אסתר של לונה עמרון"
במוזיאון ישראל בירושלים, לצד כתבי יד נדירים נוספים שכתבו נשים יהודיות באיטליה.

ופתאום המרחק בין רומא של 1767 לישראל של 2026 מצטמצם.
מילים. אמונה. הרגלים. דוגמאות. חוט שדרה. לפעמים אנחנו יודעות ממי קיבלנו אותו.

ולפעמים צריך לפגוש אישה מן העבר כדי להבין שגם אנחנו חלק מסיפור ארוך יותר.

במפגש הקהילה החודשי הקרוב שלנו

נפגוש את אנה ניצא-קפלן, אוצרת התערוכה המרתקת, ונצלול איתה לסיפור הנדיר.

יום רביעי, 14.10, ג' בחשוון, בשעה 20:00 בזום

סמנו ביומן.

אם קיבלת את המייל הזה, אין צורך להירשם מחדש. 
להרשמת מצטרפות ומצטרפים חדשים: כנסו והירשמו 
הלינק לזום יישלח במייל ובקבוצות הוואצפ של הקהילה.

מחכה לך,
שבת שלום, 
עליזה

מי אנחנו | פרויקט תפילת נשים

פרויקט "תפילת נשים" התחיל לפני שני עשורים כספר שתיעד ואסף תפילות נשים יהודיות לאורך ההיסטוריה. הספר, שהפך לרב-מכר, חשף עולם שלם שכמעט ונעלם מעינינו – מרחב נשי-יהודי נושם ותוסס המשקף סיפור חיים יהודי שכמעט ולא סופר בכלי ההיסטוריה המקובלים.
היום, בציון 20 שנה להוצאת הספר, אנו גאות להרחיב את הפרויקט לפורמט חדש של קלפי תפילה, המשלבים את התפילות העתיקות יחד עם תמונות מאוסף יודאיקה מרהיב (באדיבות אוסף וויליאם גרוס, צילום: ארנון ברמוחה).
הקלפים מיועדים לשימוש יומיומי, התבוננות אישית, טקסים משפחתיים ופעילות קהילתית – הם מזמינים אותנו לשוב ולהתחבר למסורת הנשית העשירה שעברה מאם לבת לאורך הדורות.

הספרים שלנו:

תפילת נשים אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


שתפי איתנו את התפילה שלך

שם מלא*
כתובת דוא"ל*
טלפון (רשות)
מה ברצונך לשתף?*
תיאור מלא (טקסט חופשי):
אנא נסו לכלול: • נוסח התפילה או תיאור המנהג • באיזה הקשר נהגו להשתמש בו (שבת, לידה, חג, אבל וכו') • האם כולל פרק תהילים או מקור מוכר • מאיזו קהילה/עדה הגיע • ממי התקבל הידע (שם סבתא/סבא/אם/אב, עיר וכו')
אפשרות לצרף קובץ (תמונה / מסמך / הקלטה):
Maximum file size: 1 MB
שימוש עתידי בחומר:
אזכור שם בפרסום עתידי:
האם נוכל ליצור איתך קשר להבהרות? (במידה ויהיו)

למה אנחנו אוספות את הסיפורים האלה?

כי החכמה הנשית חיה בסיפורים שלנו. כל סיפור שתשתפי הוא חוט נוסף במארג הקהילתי שאנחנו טוות יחד.

הסיפורים שלכן יעזרו לנו:

  • להבין איך הקלפים נוגעים לחיים האמיתיים
  • לחזק את תחושת השיכות והקהילה
  • לתעד את המסורת החיה שלנו
  • להשאיר עקבות למי שתבוא אחרינו

הסיפור שלך הוא חלק מהמסורת שאנחנו כותבות יחד.

תודה,
עליזה וצוות תפילת נשים

הצטרפו אלינו לתפילת נשים

חיבור לסיפור היהודי דרך קולות של נשים
הצטרפו לקבלת מקורות, תפילות, טקסים וסיפורים מהמסורת הנשית היהודית.